כי מעשיו, דיבוריו וכתביו של קוק מדברים בעד עצמם ומעידים כאלף עדים על טיבו וטבעו של קוק, דעותיו האפיקורסיות ומעשיו הנתעבים. זה עדיין היה המצב, יש להדגיש, אף אם לא היו יוצאים נגדו כלל. על אחת כמה וכמה שגדולי דורו (של קוק) וסמכויות הלכתיות מובילות מן הארץ ומחו"ל בהם המרא דאראע מרן הגרי"ח זוננפלד זיע"א לחמו נגדו במסירות נפש.
הוא (קוק) נכנס להגדרות ההלכתיות של:א. מחטיא הרבים. כי החטיא הרבים בדיעות כוזבות ואפיקורסיות בכתביו ובדברים שאמר בעל-פה,
כולל בטקס הקמת האוניברסיטה העברית בירושלים. גרם לעלייתם ארצה של יהודי תימן תוך שהוא מפקיר אותם בידיי ציפורני הערב רב, כמבואר בספר "על ציפרוני נשרים".
ב. מסורה. כי הלשין על יהודים אחרים וגרם למאסר קשה ומשפט בידיי השלטון הבריטי.
מסר את היהדות בידיי מינים ואפיקורסים כאשר הקים את משרד הרבנים בשיתוף פעולה עם ראשי הציונות ומסר בידיהם את השליטה על ישיבות ותלמודי תורה.
ג. בעל לשון הרע ואפיקורוס. כי פרסם עיתון בו השמיץ את גדולי דורו בשם "קול יעקב".
ד. חמסן וזייפן. כי זייף צוואת חותנו מרן האדר"ת זיע"א, זייף מסמכים כגון למשל ניירת המכתבים של הסבא קדישא זיע"א, ארגן פריצה לביתו של הסבא קדישא זיע"א מיד לאחר פטירתו וחמס את רכושו של הנפטר שלא כדין.
ועל כך קוק ושכמותו, כל הדומים לו וכל ההולכים בדרכו נידונין בגיהנום לדורי דורות. ולא יעזרו להם טענות וצידוקים. כי כל מעשיהם נעשו מתוך זדון, מתוך בחירה חופשית וברצון.