ואין זה משנה בכלל. התיחסותנו לר' קוק היא על פי דעת גדולי וזקני הדור בדורו של הר' קוק. הגרי"ש אלישיב בדורו של הר' קוק היה לכל היותר אברך צעיר ואין זה משנה כלל מה היתה דעתו בנושא או איך כינה את הר' קוק ושאר "סיפורים".
בנוסף-כוחם של סיפורים יפה כשהוא מחזק עובדות ידועות ומפורסמות ולא כשהוא מקור בלעדי ואי אפשר לסמוך רק על סיפורים ובפרט שסיפורים אלה ברובם מופיעים אחרי פטירתו של הגרי"ש אלישיב ולא בחייו. (ראה קונטרס מראה כהן ובו דוגמא לסיפורי סבתא של הרמ"צ נריה על יחסו החיובי של מרן ה'חפץ חיים' לר' קוק וראה קונטרס 'חזון לבם ידברו' על סיפורי סבתא של הרמ"צ נריה על יחס מרן החזו"א לר' קוק)
דבר נוסף-מאז פטירת הגרי"ש אלישיב יצאו מספר ספרים עליו אחד מהם הוא של נכדו ונקרא 'משוש דור ודור'-חפש שם את אחד הסיפורים על הערצת הגרי"ש לר' קוק ואם תמצא ספר לי על כך (כלומר, רוב הספרים עם הסיפורים על הערצה אין מקורם לא בתלמידי הגרי"ש ולא בקרוביו אלא באלה שעמלים כל ימיהם להצדיק את שיטת הר' קוק אחרי שהמציאות טפחה על פניהם ונאחזים בכח בגדולי דורנו כדי להצליח להחשיב במשהו את רבם שכהיום אף אחד לא עוסק בתורתו ובשיטתו (חוץ מכמה סטודנטים לפילוסופיה שמשווים את תורתו לתורת אחד העם ושפינוזה, ברנר ושאר כופרים בעיקר) ובלי סיפורים מכל מיני גדולים מהציבור החרדי (הם בעצמם מבינים כבר שסיפורים מגדולי ה'מזרחי' לא שווים כלום) הם יודעים שאפילו על צעירי הציונות הדתית כבר לא יכולים לעשות רושם.