ככלל-ההגנה על האינטרנט צריכה להיות כזו הנשלטת ע"י גורם חיצוני ולא ע"י המשתמש עצמו ושמאחרי ההחלטה איזה אתרים לפתוח ואיזה לחסום ישנה יש מי שיראתו קודמת לחכמתו ויש גורם תורני שאיתו הוא מתייעץ בכל ספק המתעורר.

כיום ישנה את מערכת הסינון של נתיב ואת מערכת הסינון של אתרוג (ובכללה גם נט נקי) וכן יש את הסינון של נט פרי (אם כי לא ראיתי עדיין גיבוי הלכתי לנט פרי כמדומני שהם כפופים לסמכות הלכתית).

לגבי שאלתך מה עושים עם רבנים שהסכימו על אינטרנט רימון התשובה היא: מתרחקים מהם כמו מאש כי מסלול הרימון של אינטרנט רימון (בניגוד למסלול האתרוג והנט נקי שלהם) בכלל לא נועד למי שרוצה לשמור את עצמו על פי קריטריונים הלכתיים אלא למי שרוצה לשמור על עצמו עפ"י קריטריונים של עצמו ורמות ההגנה הבסיסיות חשופות לתוכן בעייתי ביותר בכל התחומים. בנוסף, ברימון יש לכל לקוח את האפשרות לשלוט בעצמו על רמות ההגנה ללא כל פיקוח מה שהופך את ההגנה לכמעט לא אפקטיבית. אבל כמובן שאין זה פלא שרבנים המגלים בתורה פנים שלא כהלכה עפ"י קריטריונים של עצמם מסכימים על הגנה שמבוססת על קריטריונים של המשתמש באינטרנט עצמו.