באחת מהרצאותיו הרב דן סגל שליט"א דיבר על ההרג שהיה ב"ישיבת" "מרכז הרב". אדם אחד סיפר לרב סגל שליט"א כי שמע על כך מהרדיו. ודקה מאוחר יותר הודיעו: "וכעת נחזור אל השידור הישיר ממגרש הכדורסל". להראותכם כמה שווים חיי אדם במדינה.

כנ"ל אחרי אסון גשר המכביה. המשחקים לא הופסקו כלל, אלא אדרבא, המשלחות המשיכו לצעוד. אח"כ היו מוסיקה, תופים, מחולות ואפילו זיקוקי דינור נכללו ב"רפטואר" המגוון. אף פסיק קטן מהתכנית לאותו ערב לא בוטל.

מוסר ההשכל: אנשים שאינם חסים אפילו על קרובי משפחותיהם ומוכנים להקריב ברצון כל אחד (כולל עצמם) על מזבח הריקנות בוודאי שלא יהיה להם אכפת מאחרים. ותימצא אצלם אטימות וקהות חושים שלא קיימת אצל מרבית האומות.

אז איך נוכל לבוא ולהסביר ל"מוחה" הנכבד שאסור לסכן חייהם של אחרים, כאשר בעיניי המתנחלים חייהם שלהם הינם הפקר גמור ? אנשים שאינם שומעים אפילו בקולם של רבנים ראשיים, עובדי מדינה מהרבנות החילונית הראשית שכולם פסקו להלכה שאין לעלות להר הבית ??