דברי המלבי"ם הם בירמיה פרק לא פסוק ו והלאה - חלק באור הענין וז"ל: רנו ליעקב שמחה - תחלה ירונו על השמחה שיהיה ליעקב, ומה יהיה השמחה וצהלו בראש גוים - שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגוים, שהגוים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחלה נבזים ושפלים ביניהם, והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים, והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגוים יהיה רק ליעקב לא לישראל שהם ירצו שכינתו לציון, אבל אז בעת ההיא השמיעו - והכריזו בפרסום והללו - את ה' ע"י מה שתאמרו הושע ה' את עמך - הצדיקים את שארית ישראל - שהם רוצים בתשועה האמתיית מקיבוץ גלויות ושיבתם לציון, וכן יהיה אז כי ה' ישיב להם:

הנני מביא אותם מארץ צפון - ששם הם ביחד ואין חסרים רק שיביאם למקומם, וקבצתים מירכתי ארץ - שהם מפוזרים שם בין העמים אקבצם, בם עור ופסח - ר"ל אף במקומות בירכתי ארץ שלא ימצא בם רק עור א' ופסח א', רק שני אנשים מישראל והם בע"מ, ר"ל הגם שיהיו מעטים, וחסרי כח, בכ"ז אעשה נס כי הרה ויולדת יחדו - שהאומה תהר ותיכף תלד קהל גדול - ר"ל שפתאום יולדו קהל גדול כאילו נולדו ביום אחד עד שקהל גדול ישובו הנה - והיא מליצה נפלאה שגם ממקומות שידמה שלא נמצא שם מבני ישראל רק מעטים וגם אלה א"א בדרך הטבע שילכו בדרך כמו עור ופסח, בכ"ז יתרבו פתאום ע"י רבים שילוו עליהם וישובו משם קהל גדול:

בבכי יבאו - יהיו דומים כבן הבוכה לפני אביו ומתחנן לפניו שיוליך אותו לבית אביו, (אחר שנגרש מביתו על חטאו), ואני אמלא בקשתם כי אוליכם אל נחלי מים - כמ"ש כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם, ובדרך ישר - כמש"ש ושמתי כל הרי לדרך, כי הייתי לישראל לאב - וארחם עליהם, גם הם יהיו כבן לנהוג בי כיבוד אב, ועז"א ואפרים בכורי הוא -:

מלבי"ם על ירמיה פרק לא פסוק ט - חלק באור הענין

שמעו - וכו' והגידו - כי הוא דבר חידוש מאד כי מזרה ישראל יקבצנו - ה' בעצמו אשר זרה את ישראל הוא עצמו יקבצנו, וכמו שהזריה היתה חוץ לטבע כן יהיה הקיבוץ ענין נסיי, וגם שהזריה עצמה היתה תכליתה לצורך הקבוץ, כמ"ש על וזרעתיה לי בארץ, שהזריעה היא לתכלית הקצירה. ושמרו כרועה עדרו - כרועה השומר את העדר שהוא שלו לא עדר של אחרים, שישגיח על כל אחד מן הצאן בל יפקד: (ועיי"ש המשך דבריו)