אני בחור בשנות העשרים לחיי , התחלתי את דרכי בתור בחור דתי לאומי אידיאולוגי שהיה חניך בתנועת נוער בני עקיבא וכמובן שגם הדרכתי מספר שנים ולאחר התיכון ב"ה נזרקה בי "רוח שטות" והלכתי במקום להסדר כמו כל החברים שלי לישיבה שחורה "משרפה". וכיום אחרי מספר שנים אני חרדי אידיאולוגי מובהק.

קראתי את ספריך (את הראשון במלואו ואת השני חלקית) ודבר ראשון אני חייב לומר לך יישר כח על הספר שבאמת מראה את פניה הטעות בלחבר את המילים דתי לציוני, (וזאת למרות שלחלק מהדברים הקיצונים אני לא מתחבר בלשון המעטה...)

אבל הנקודה המרכזית שלשמה אני כותב היא, שלמרות שהרבנים שבשמם "רבני" הצינות הדתית מדברים ולרוב מסלפים את דבריהם כסדר, יש רבנים שלמרות שנראה לנו שהם טועים ויכול להיות מאוד שהם טעו, אבל אנחנו יתמי בני יתמי שלא מגיעים לקרסוליהם של ענקים כגון הרב קוק, צריכים אנו להתייחס אליהם בכבוד המגיע להם ולכנותם לפחות בתואר הרב קוק" ולא הר' קוק שכל בר דעת מבין מה פירוש הר' המקדימה.... הרי החזון איש בעצמו אמר על הרב קוק כפי שאתה נוטה לצטט "שרק את ספרי ההלכה שלו אפשר להדפיס" ורק בשביל זה ראוי הוא להיקרא הרב במלא מובן המילה...


אשמח אם תעמידני על טעותי תודה.