ברצוני לספר לך סיפור מעניין שקרה לי אשר מהוה מסר השקפתי ברור שכל בר דעת יבין...
אני בוגר אחת הישיבות התיכוניות בארץ,וב"ה זכיתי ובסיום לימודיי עברתי לישיבה קדושה של מתחזקים ,שאר חבריי לכיתה הלכו לישיבות הסדר ,מכינות וכו' ומן הסתם שהיו ביננו ויכוחים לא מעטים ,באחת ממוצ"ש בשנתי הראשונה בישיבה חבריי לכיתה שחזרו מן הקניון(במקרה) עברו בדרך ליד הישיבה ועצרו להגיד שלום (או להתוכח)שוחחתי עם אחד מהם אשר למד במכינה ושמעתי שהוא מאד "התחזק" שם,והוא כמובן הסביר כמה אני טועה וכמה חשוב לשמור על הציוניות האידיאלים וכ'ו ,ואז הוא נתן לי דוגמא לדבריו שלא ידעתי כיצד ל"עכל" אותה כך הוא אמר:"תראה לי יש אח קטן בכיתה א' ומאחר וביה"ס הממ"ד באיזור ברמה דתית נמוכה הוריי שלחו אותו לתלמוד תורה תורני,פניתי בדחיפות לרה"ג שלמה אבינר לקח לי הרבה זמן עד שהשגתי אותי וספרתי לו על אחי וכך אמרתי:"אמנם נכון ששם בת"ת הוא יתחזק ביר"ש וידע ללמוד תורה כמו שצריך ,אך החשש הגדול הוא שיסיים את ביה"ס היסודי פתאום ירצה ללכת לישיבה חרדית והוא יתנגד למדינה ויהיו לו השקפות חרדיות וכשיגדל הוא לא ירצה לשרת בצבא ,ילבש מדים שחורים וכו'....
שאלתי אותו: נו..ומה הוא אמר?(חשבתי שאולי הוא צחק לדבריו)
ואז הוא ענה :"הוא אמר שזאת באמת בעיה קשה שאנו מנסים להתמודד איתה ,ויש לדאוג לאחר שיסיים בת"ת להעביר אותו מיד לישיבה תיכונית".(שח"ו לא יושפע לרעה)
הבנתי שכבר אין לי עם לדבר ביחוד לאחר שכך פסק לו "גדול הדור" (לשיטתו)
מאז עברו כשבע שנים אני התחתנתי וכיום אני אברך ב"ה,ובמקרה אני מתגורר ליד אותה ישיבה תיכונית בה למדתי ומאחר ושם יש את אחר המנינים היחידים בשעה שבע אני מתפלל שם לעיתים עם תלמידי החטיבה תחתונה שחרית,יום אחד אני יושב בסוף בית המדרש ומסביבי (כרגיל) עשו הילדים רעש ודיברו באמצע התפילה ,ואז הבחנתי בילד די מוכר אשר גם הצטרף לבני החבורה, כיפה קטנה היתה על ראשו והמורה הורה לו להפסיק לדבר ולקרא עם כולם ,ניגשתי לילד בסוף התפילה ושאלתי אותו אתה אח של...
והוא ענה לי בחיוב:כן מאיפה אתה מכיר אותו?"שאל
"למדתי איתו באותה כיתה" עניתי
"ואיך קוראים לך?"הוא שאל.
זה כבר לא משנה"אמרתי
"נו..העיקר שהוא הצליח להציל אותך" אמרתי בליבי....