באותו מעמד הנ"ל (דרשתו בשב"ק מטות -מסעי בעת ביקורו המיוחד בארה"ק בשנת תשט"ו) וז"ל:

"ועוד שואלים אחרי שכמה מגדולי ישראל פסקו להתיר את הדבר, א"כ אין מקום ליחיד נגד רבים דכתיב אחרי רבים להטות, וע"ז אשיב דלא מיבעי אותם החפשים שאינם שומרים התורה, דהם בודאי אינם בכלל רבים, שהם אינם מן המנין, ואפילו אותם האנשים שאינם נמנים על החפשים רק שמאמינים שמה שנעשה הוא בכלל הגאולה או אתחלתא דגאולה רחמנא ליצלן, הפ ג"כ אינם מן המנין, ואני בכלל איני מאמין להם שהם אומרים זאת מעומק הלב וברצינות, רק המצב מחייב אותם להגיד כך, כל אלה בודאי שאי אפשר לצרף אותם לרוב, אלא אפילו אותם היהודים שומרי תורה באמת ודורשים שמותר לקחת חבל בבחירות, ג"כ לא שייך להגיד עליהם אחרי רבים להטות, דידוע שיטת הרמב"ם דאחרי רבים שייך רק אם מתאספים כולם יחד לדון בדבר, ואחרי כל חוו"ד שחוה כל אחד את דעתו עפ"י דין תוה"ק, אז שייך לומר אחרי רבים להטות, ואז ג"כבאופן שעוד לא נעשה מעשה אל משנעשה מעשה אז כבר לא מועיל חוו"ד הנ"ל עיי"ש, וא"כ גם כאן, אם היו נאספים ת"ח  שבדור והיו מבררים הדבר עפ"י התוה"ק לא הייתי אומר שום דבר, אבל לעת עתה אף אחד לא ברר מהיכן לקח את מקור ההיתר, ואם כי באמת ת"ח ויראי ה' המה אבל דבר זה טעות הוא בידם, ואין זה מן התימא כי הלא ראינו חכמים אשר התורה מעידה עליהם שהם חכמים אפילו הכי כתיב "השוחד יעור עיני חכמים" כי אם יש משהו נגיעה בדבר אז כבר מעוור עינו, לזאת אני אומר לכל אלה הסרים למשמעתי ולהוראתי,שדבר זה אסור הוא, ואני בטוח שהת"ח היראים שנתנו ידם להתיר, לבם בל עמם. וב"ה שכהיום אני לא לבדי במערכה הזאת, והמצב יותר טוב מאשר היה בעת קום המדינה, שאז הייתי לבד, וכהיום ישנם ת"ח שסוברים כמותי, וגם הת"ח המתירים לולא הסבות שגרמו להם צעד זה, היו הרבה מהם אומרים בגלוי כשיטתי, ואז היה הרוב לצידי, אבל בעוה"ר אין להם האומץ להגיד בגלוי את אשר בלבבם, וההכרעה היא בידי יושבי קרנות, ועל העת הזאת בקשו (סנהדרין צח) ובתוכם רבי יוחנן ייתי ולא איחמיניה, דרבי יוחנן בודאי לא פחד מיסורי הגוף שהרי אמר (ברכות ח') דין גרמא דעשיראה ביר, אלא על שעבוד הנפש ר"ל אשר בלבול המוחות הוא כ"כ גדול, את זה לא רצה לראות,מפני שמפחד היה לעמוד בנסיון קשה כ"כ. – והאמת אגיד שגם לי היה בלבול הדעת בזה, לולא זכות אבותי ורבותי שעמדה לי שלא ליפול בפח ח"ו, ואין מן התימא על אותם הת"ח שאין משמיעים קולם נגד זה, כי ירמיה הנביא היה אומר שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש אם יש עושה משפט וכו' ופירש הרד"ק לכאורה איך אומר כן הלא דוד המלך אמר ובשר חסידיך לחיתו ארץ, הרי אנו רואים שהיו בירושלים חסידים ואנשי מעשה, ופירש בשם אביו שירמיה אמר בחוצות ירושלים ואמר ברחובותיה כי החסידים שהיו בירושלים היו מתחבאים בבתיהם ולא היו יכולים להתראות ברחוהבות ובחוצות מפני הרשעים עכ"ל, וכמו כן עכשיו המצב שצדיקים ות"ח יראים לחוות דעתם האמיתית מפני אלה שרצונם לעשות ההיפך, וא"כ אין זה ראיה, שהרוב של היראים הם אתי בדעתי רק שיראים לגלות דעתם כנ"ל. ע"כ.

בברכה, יואל.