חיים ויצמן מבטיח והר' קוק מאמין- עדות מעניינת ממרן הגר"י הוטנר זצ"ל באשר להשתתפות הר' קוק בטכס פתיחת האוניברסיטה העברית בצירוף עובדות חשובות הנוגעות לנאמר בפגישה ביניהם

בספר "האיש על החומה" (ח"ג עמ' 411) מוסר המחבר, ר'  שלמה זלמן זוננפלד, את מה ששמע מפי "אחד מגדולי ראשי הישיבות ואבירי המחשבה בתקופתנו, הגאון ר' י.ה." (ושם למטה בהערה 26: "שהעביר לכאן חלק מישיבתו"; מנתונים הללו וכן מאלו שבהמשך ברור כי הכוונה להג"ר יצחק הוטנר, ראש ישיבת רבינו חיים ברלין באמריקה):

"אחרי חג הפסח של ניסן תרפ"ה [האוניברסיטה נתחנכה בז' ניסן] ביקר ראש הישיבה את ה' קוק שהיה קרוב-רחוק של משפחתו [הרבנית חוה קוק אשתו של בנו והיתה בת דודו של הרב הוטנר].

 בהמשך השיחה נקרא הר' קוק לשיחה טלפונית בחדר הסמוך.

 בדרך חזרתו מהמשרד לחדרו, קלט הר' קוק שיחה של בן-אחיו הרב רפאל קוק [לימים רבה של טבריה] עם מישהו, שבסופה פרץ ר' רפאל בצחוק קולני.

לשאלת הר' קוק "לשמחה מה זה עושה"? השיב ר' רפאל: בחור זה שאתו שוחחתי, בא זה עתה מהאוניברסיטה שעל הר הצופים, שם שמע הרצאה מהפרופ' טור-סיני ראש הקתדרא לביקורת המקרא [וכאן ציטט ר' רפאל את דברי ההבל של אותו פרופ'].

למשמע דברי ההבל של אותו "יודע ספר" מחכמי ומורי האוניברסיטה, לבשו פניו של הר'  קוק ארשת של רצינות. וכשדוק של עצבות נסוכה עליו התיישב בכורסתו ושקע בהרהורים.

-"מה לו לכבודו שנתעצב אל לבו" שאלהו הבחור.

-"דע לך יקירי"- השיב הר' קוק ואמר: "כאשר בא אלי חיים וייצמן להזמינני לטכס חנוכת האוניברסיטה, סרבתי בתוקף להזמנה. וכאשר וייצמן לא הרפה ממני והפציר בי להשתתף, אמרתי לו שבתור רב ראשי ומנהיג רוחני של העדה היהודית בא"י, לא אוכל להשתתף בחנוכת מכללה עברית שבה יהיה גם קתדרא ללמוד בקורת המקרא.

ורק אחרי שוייצמן הבטיח לי חגיגית שלא תהא באוניברסיטה העברית קתדרא לבקורת המקרא, הסכמתי לבא לטכס החגיגי של חנוכת האוניברסיטה. והנה נתברר לי שוייצמן רימה אותי..."

ומסיים אותו גאון את סיפורו [שהוקלט מפיו ע"י הרב יוסף בוקסבום שעמד יחד עם הרב הוטנר בראש "מכון ירושלים"] על המקרה הנזכר:

"העזתי פנים באותה שעה ואמרתי להר' קוק: "אל יחרה לכבודו אם אגיד לו: בטוחני, שאת רבי חיים זונפלד לא היה וייצמן מצליח לרמות..."

-"אולי אתה צודק"-הגיב הר' קוק בנימה עמוקה של עצב ואכזבה". (ע"כ הסיפור כפי שהובא ב"האיש על החומה" חלק ג')

אם היה לנגד עינינו רק סיפורו זה של מרן רבי יצחק הוטנר זצ"ל היה ניתן אולי להתייחס לאמון שנתן הר' קוק ב"הבטחתו" של וייצמן בבחינת "פתי יאמין לכל דבר" אלא שמספר עובדות הידועות לנו ובודאי ובודאי שהיו ידועות לר' קוק לא ניתן כלל להתייחס כך לדבריו.

נחזור קצת אחורה בגלגל ההיסטוריה של דברי ימי הציונות. בשנותיה הראשונות של התנועה הציונית על מנת לרכוש את אמונם של כמה שיותר יהודים בתנועה כדי לצרפם אליה ובכללם יהודים רבים שומרי תורה ומצוות הציגה התנועה הציונית את עצמה כנייטראלית לחלוטין בכל הנוגע  למטרות רוחניות כלשהן והתעסקה כביכול רק בנושאים גשמיים כמו השגת רשיונות התיישבות ותכניות שונות בתחומים גשמיים שונים. המפנה היה בקונגרס החמישי כאשר הפראקציה הדמוקרטית תבעה בתוקף כי הציונות לא באה לבשר רק מפנה גשמי בחייו של עם ישראל כי אם גם ואף בעיקר מפנה רוחני ולכן חייבת התנועה לעסוק בעניני חינוך ורוח ולא להסתפק  בפעולות גשמיות בלבד (כשברור לכל כי כוונתם באמרם חינוך ורוח לא היתה לרוח ישראל סבא  אלא לרוח הכפירה וההשכלה עליה נתחנכו הם עצמם). מי עמד בראש הפראקציה הדמוקרטית שדרשה זאת?! לא אחר מאשר חיים ויצמן.

דבר זה לכשעצמו מספיק כדי לדעת כי אם יצאה מפיו של ויצמן הבטחה כי באוניברסיטה העברית לא ילמדו דברים הנוגעים לביקורת המקרא הרי שהבטחה זו היא ללא כל כיסוי ובטח שאי אפשר לתת בה אמון בצורה כל כך פשוטה.

יתרה מכך, כפי שצויין טכס הפתיחה הרשמי של האוניברסיטה העברית היה אמנם בז' בניסן התרפ"ה אך מחלקה אחת של האוניברסיטה החלה את פעילותה כבר בשנה הקודמת- היתה זו לא אחרת מהמחלקה ל"מדעי היהדות" אשר עסקה בפועל בכל התחומים שבהם הבטיח ויצמן שהאוניברסיטה לא תתעסק. דברים אלו היו ידועים לכל אדם פשוט בירושלים ובטח ובטח שהיו ידועים לר' קוק. (עובדה זו גם מעלה לענ"ד חשד יותר מסביר כי הבטחה מצד ויצמן בנושא זה לא ניתנה כלל והומצאה על ידי הר' קוק כדי להקטין את מבוכתו בפני העילוי הצעיר רבי יצחק הוטנר שישב מולו).

ובנוסף, האם כשמגלה הר' קוק כי וויצמן רימה אותו ולמעשה יוצא כי דבריו הנלהבים שנאמרו בטכס הפתיחה נאמרו על מוסד כפרני הבז לקדשי ישראל ומהוה סכנה חמורה לכלל ישראל די ב"פנים עצובות" בתוככי חדרו. היכן המחאה הזועקת של הר' קוק כנגד מוסד זה אחרי שטעה והטעה אחרים באשר לכשרותו??

דבר נוסף שצריך לתת עליו את הדעת- לכל אורך הדרך בה ניסו גדולי ישראל להשכין שלום בין הר' קוק וסייעתו לזקני ירושלים והיהדות החרדית נעזר הרב קוק ביועצים רבים שבחנו בקפידה כל פסיק ומילה בכל טיוטת הסכם שהוצעה כדי להשקיט את המחלוקת. הוא לא היסס להתייעץ עם הרצ"פ פרנק או עם תלמידו חברו הרי"מ חרל"פ. הוא ונאמניו ידעו להפעיל את הבולשת הבריטית ולדרוש מהם חיפוש דקדקני בכל בתי הדפוס בירושלים ומחוצה לה כדי למנוע הדפסת חומר נגדו ע"י קנאי ירושלים ולאיים על קרובי משפחה של אלה שיצאו נגדו [כמו למשל בתו של הגאון הרוגוטשובער שאויימה שאם אביה יכתוב שוב נגדו תקופח פרנסתה כפי שספר הרוגוטשובער לרבי משה בלוי (כתבי רבי משה בלוי, עמ' 67, פורסם בשעתו גם ב"קול ישראל" בטאונה של אגודת ישראל)] אבל כשהדבר נוגע לחילול ה' וחילול כבוד שמים ולהחטאת הרבים בכפירה ודעות כוזבות הוא פשוט "מאמין" לוייצמן ואין צורך כלל לדרוש ולחקור (למרות שלא היה כלל צורך בדרישה וחקירה כי האמת היתה גלויה לכל...) הוא לא דורש מוייצמן או מראשי האוניברסיטה חלילה וחס להעלות על הכתב בצורה רשמית את הבטחתם ואץ רץ לנאום דברים נלהבים בשבח המוסד. לא רק שאינו רואה את הנולד אלא גם מן הקיים מתעלם לגמרי ומסתפק לכל היותר בפנים עצובות ובהפטרת "אולי אתה צודק" כשאפילו בחור צעיר תמה על האמון שנותן רב בישראל בדברי מסית ומדיח כמו חיים ויצמן אשר כנראה ידע את המשוואה הפשוטה "כי השחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים"...

(בתמונה: האיש שאותו אי אפשר היה לרמות- מרן הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל)