התיחסות ל"מכתב לחרדים" של יוסף קלנר- סעיף ג'

בסעיף ג' משיב קלנר לשלילת תוקפה של ממשלת מדינת ישראל מאחר ולטענת החרדי אין לחילוניים זכות להשתתף בבחירות למלכות ישראל וז"ל: "ביחס למה ששללת את תוקף ממשלת ישראל מאחר שלטענתך אין לחילוניים זכות לבחור למלכות ישראל.
ידוע רמז מגורי האר"י: צבו"ר - צ'דיקים ב'ינוניים ור'שעים. ע' ויקר"ר פ'ב לולב ומיניו. וע' מסילת ישרים פרק יט. ובמנחות כז. "כולם באגודה אחת. ואם עשיתם כך באותה שעה אני מתעלה". ויקר"ר ל, יקו"ש אמר. ע"ע כריתות ו: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה עם סממני הקטורת". "ואם חסר אחת מכל סממניה...". וע' דרשות הר"ן דרוש א - "הוא מה שהפליגו רבותינו ז"ל בשבחו ומוראו של צבור, עד שאמרו (סוטה מ'.) לעולם תהא אימת ציבור עליך, עד שמצינו שנענש אדון הנביאים בזה באומרו שמעו נא המורים, ואע"פ שכל אחד מצד פרטיותו היה ראוי לזה, ואמרינן פרק קמא דקדושין (לו.) "וכי תימא בני סכלי לא מקרו בני ת"ש בנים סכלים המה, וכ"ת בני דלא מהימני לא מקרו בני ת"ש בנים לא אמון בם" וכו'. רצו בזה שאע"פ שכל אחד מצד עצמו אינו ראוי לזה, מצד הצטרפו לזולתו יקנה הכלל שבח ומעלה יותר ממה שראוי מצד פרטיו... כן הענין בהצטרף עמנו בעבודתנו לש"י החטאים והפושעים שלא יפסידו עבודתנו, אבל תהיה בזה יותר שלימה. וע' סנהדרין מד. "חטא ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא". ע"ע שו"ת הרשב"א סי' קצד רמב. וכן פשט גמ' ב"ב י'. וע' פסחים פז:. וכן באגרות הנחמה לר' מימון אבי הרמב"ם. וע' סליחות "ישראל עמך" מהריב"ם "בין כך ובין כך קרויים לך בנים". ותפא"י על אבות פרק יג משנה יד ס"ק צ"ג. וראה משנה ברורה ביאור הלכה קצט סק"ג ד"ה ע"ה גמור וכו'. "לענין שארי דברים שבקדושה ... דצריך עשרה בוודאי אפילו עבר על כמה עברות ולתאבון כ"ז שלא נידוהו נמנה למנין י' דהכי משמע מסתימת המחבר לעיל סי' נה סי"א ע"ש. וגם הראיה שהביאו על זה שם מעכן דכתיב ביה "חטא ישראל" דאע"פ שחטא ישראל הוא, מורה ג"כ הכי דהתם הלא היה שם חלול שבת ועוד כמה עוונות". וכל היסוד של הוצאת פושעי ישראל מכלל האומה הלא הוא רעיון פסול ודרך המינות ממש, כסתם משנה דמגילה כ"ה א. "האומר יברכוך טובים הרי זה דרך המינות, ופרש"י שם שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום, וע' תוס' ד"ה האומר: "שמוציא רשעים מן הכלל". וע' טורי אבן שם. וע' מהר"ל נצח ישראל פרק יא וגבורות-ד' פ"ה. וכן רבנו יונה ברכות פרק ה' יברכוך טובים. וע' מנחות סה. "היו הצדוקים אומרים יחיד מתנדב ומביא תמיד" (ונצחו חכמים שבא משל צבור, מתרומת הלשכה) - שפשוטו של הענין שבו נחלקו הצדוקים והחכמים אם עבודת הקודש היא ענין של צדיקים ואנשי קודש מיוחדים שרק הם מסוגלים להבין את סוד עבודת-ד' בטהרתה, או כל הצבו"ר כולו מצד כללותו, ואי אפשר שיהיה יוצא מקשר החיים הזה כל אשר יחובר אל החיים באומה. ואתוקם תמידא הבא משל צבו"ר. ע"ע ערובין יט. "ריקנים ... מלאים במצוות כרמון". יומא נו-נז. "השוכן אתם בתוך טמאותם - אפילו בזמן שהם טמאים שכינה שרויה ביניהם". וע' גבורות-ד' למהר"ל פרק לח. בהבדל בין פסח ראשון לשני. ושם "כי רבים אין צריכים הכנה שאף בטומאתם השם יתברך אלקיהם והם עובדים לו, שאע"ג שאין ראויים מצד עצמם. אבל היחיד הוא צריך טהרה וקדושה, שאם היחיד יש לו הכנת עצמו אז השם יתברך לו לאלקים, ואם לא אין השי"ת לו לאלקים. ולפיכך רבים אינם נדחים שאינם צריכים טהרה אבל היחיד צריך טהרה ונדחה ... כי העבודה הראשונה מצד האומה הכללית אשר נקרא אלקי ישראל, ופסח שני מצד הפרטי ... וכדי להורות שהוא יתברך אלוקיהם על כל פנים לפיכך אין רבים נדחים אפילו הם טמאים ויעבדו לפניו". בגמ' בהוריות ג. בהגדרת קהל הנחשב לענין קרבן, לא נזכר חילוק מדרגותיהם בתורה ומע"ט אלא: "הלך אחר רוב יושבי ארץ-ישראל מלבוא חמת עד נחל מצרים הני הוא דאקרי קהל". לסכום: כמו לענין עבודת-ד' בבית המקדש כך גם בחירת הנהגה צבורית צריכה להיות התחברות באגודה אחת של כל מיני הלולב והקטרת, "כולנו כאחד", ורק עי"ז "באותה שעה אני מתעלה". וודאי שאין זו דעתה של תורה שלהנהגה הצבורית החייבת להיות ע"י הימלכות עם הצבור כברכות לה. לצבור לכל מדרגותיו אין זכות בחירה. ואוי למי שמקטרג על מדינת ישראל בפרישתו מן הצבור. ע' שהש"ר א' ויקו"ש שם: "ר' אבהו ורשב"ל נכנסו לאותה מדינה של קיסרין אמר לו ר' אבהו לרשב"ל: מה לנו שנכנסנו למדינה של מחרפים ומגדפים? ירד רשב"ל מן החמור, כנס חול ונתן בפיו. אמר לו זה מהו? אמר לו אין הקב"ה רוצה במי שאומר דלטוריא על ישראל, שנאמר אל תראוני שאני שחרחורת. ואומר: אל תלשן עבד אל אדוניו". וע"ש במשלי ל י-יד: "אל תלשן עבד אל אדנו, פן יקללך ואשמת. דור אביו יקלל ואת אמו לא יברך. דור טהור בעיניו ומצאתו לא רחץ. דור מה רמו עיניו ועפעפיו ינשאו. דור חרבות שניו ומאכלות מתלעתיו לאכל עניים מארץ ואביונים מאדם". וברש"י שם י: "אל תלשן עבד - אל תמסור דין על אדם לצעוק עליו להקב"ה ואפי' הוא רשע אשר אביו יקלל וכל התועבות האמורות כאן בו, וראיה לדבר מהושע בן בארי כדאי' בפסחים בפרק האשה, שהלשין את ישראל ואמר החליפם באומה אחרת אמר לו הקב"ה קח לך אשת זנונים (הושע א). ובתקו"ז דף נז: בגר"א "הקב"ה שונא המקטרג על בניו אף הקדושים כמו"ש ובידו רצפה ... (רצוץ פיו של ישעיה שאמר "ובתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב") כאותה שנאה שהקב"ה שונא את עשו". ובזוה"ח כג. "שעונשו גדול יותר מכולם". ע"ע בס' פרי הארץ לרמ"מ מויטיבסק מכתב מהמחבר הק', עמ' 7 במהד' ירושלים תשל"ד. ובשמירת-הלשון שער התבונה פרק ז'. ע"כ.

ובכן, גם כאן קלנר מתעתע בקורא וע"י גילוי פנים בתורה שלא כהלכה מנסה לחבר את שייכות רשעי ישראל לציבור עם זכותם להשתתף בהנהגת הציבור [אם ע"י מועמדותם הם ואם ע"י השתתפותם בבחירת מועמדים הנראים בעיניהם].
הוא שוב מביא מקורות רבים שהמכנה המשותף הבולט ביותר ביניהם הוא שהם כלל לא קשורים לטענה שאליה מנסה קלנר להשיב, והוא מסכם: "לסכום: כמו לענין עבודת-ד' בבית המקדש כך גם בחירת הנהגה צבורית צריכה להיות התחברות באגודה אחת של כל מיני הלולב והקטרת, "כולנו כאחד", ורק עי"ז "באותה שעה אני מתעלה". וודאי שאין זו דעתה של תורה שלהנהגה הצבורית החייבת להיות ע"י הימלכות עם הצבור כברכות לה. לצבור לכל מדרגותיו אין זכות בחירה. ואוי למי שמקטרג על מדינת ישראל בפרישתו מן הצבור".

הבה ונראה למי מכוונים דברי קלנר "אוי למי שמקטרג ופורש מן הציבור..."

וז"ל רבינו יונה במסכת אבות על דברי הלל במשנה "אל תפרוש מן הציבור" (אבות פ"ב משנה ד'): "בשעה שהצבור עוסקין בתורה ובמצות הוא כתר כל עולמים וכבוד כל ממשלתו כי ברוב עם נאספים לקיים מצותו הדרת מלך הוא ואין ראוי לפרוש מהם שנאמר [דברים ל"ג ה'] ויהי בישרון מלך בהתאסף וגו' וזהו בצבור ההולך בדרך טובה ויתקבצו לעשות מצוה. אך צבור הנוטה לדרך רעה ומעשיהם מקולקלין אין ראוי להתחבר עמהם והפורש מהם הרי זה משובח ועל זה אמר ירמיה הנביא ע"ה [ירמיה ט' א'] מי יתנני במדבר מלון ארחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כלם מנאפים עצרת בגדים". ע"כ.

וכן כותב רבנו הרשב"ץ בספרו "מגן אבות" על המשנה הנ"ל: "כשהצבור דרכיהם מקולקלים, הפורש מהם הרי זה משובח ועל זה אמר ירמיה [ט א], 'מי יתנני במדבר מלון אורחים ואעזבה את עמי ואלכה מאתם כי כולם מנאפים' ואמר דוד, 'שנאתי קהל מריעים ועם רשעים לא אשב' [תהלים כו ה]. ואמר ישעיה [ח יב], אל תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר והתורה אמרה, 'לא תהיה אחרי רבים לרעות' [שמות כג ב].

 וכתב הרמב"ם (הלכות דעות פ"ו ה"א) דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם, הוא ששלמה אומר הולך את חכמים יחכם ורועה כסילים ירוע, ואומר אשרי האיש וגו', וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי כענין שנאמר ישב בדד וידום, ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר מי יתנני במדבר מלון אורחים.

ובשו"ת יהודה יעלה חלק א' או"ח סימן ו' כתב וז"ל: "אסיפת של ב"א המנוערים מדעת תורה ואם אין יראה אין חכמה והם במלבוש גאות משתמשים דוברים סרה על ה' ועל תוה"ק בסתר ובגלוי מתנוצץ מתוכם מינות ואפיקורסות, קשר רשעים כזה אינו מן המנין כמ"ש אל תאמרו קשר לכל אשר יאמרו וכו' ואפילו אם רבים הם כולם כלא יחשבון" עיי"ש.

ומה לנו אם נאספים בעצמם ומה לנו אם נאספים פתקיהם מן הקלפי ומתמנים על פיהם רשעים כיוצא בהם המתאספים יחד ושלוחו של אדם כמותו.

 וז"ל רבנו הטור (יורה דעה סימן שמה): "...הפורשים מן הצבור והם שפורקין עול מצות מעל צוארם ואינם בכלל ישראל בעשיית המצוה ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ומדרשות והמומרים לעבודת כוכבים".

וכן כתב הרמב"ם בהלכות אבל פרק א הלכה י כל הפורשין מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארן ואין נכללין בכלל ישראל בעשיית המצות ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות] וכן האפיקורסין [והמומרים] והמוסרין

הרי לנו בפירוש כי פורקי העול שהם רובא דרובא מן המשתתפים בבחירות וכן רוב הנבחרים ואין לך הגדרה מתאימה יותר לשלטון במדינת ישראל מאשר "הרי הן כבני חורין לעצמן [כשאר האומות]" לא מוגדרים בהלכה כחלק מן הצבור אלא פורשים מן הצבור ומה שהביא קלנר לעיל שגם רשעים הם בכלל הציבור הכוונה לכאלה שעברו עבירות אבל לא שפרקו מעליהם לגמרי עול מצוות וכידוע שיש הבדל רב ביניהם להלכה בהרבה ענינים ואכמ"ל.

וגם במה שניסה להביא ראיה מענין צירוף פושעי ישראל לתענית ג"כ אין זה ראיה לדבריו כלל וכמש"כ רבנו בחיי (פר' כי תשא) וז"ל: "וחלבנה ריחה רע ואעפ"י הכניסה הכתוב בכלל הבשמים החשובים ובא לרמוז שאין לנו להקל ברשעים פושעי ישראל שלא יהיו בכלל תעניותנו ותפלתנו וכמשארז"ל כל אגודה שאין בה מפושעי ישראל אינה אגודה. ובאור זה כי שם שמים מתעלה ומתקדש בשעה שהרשעים חוזרים בתשובה ונמנין בכלל הצדיקים שאל"כ הצדיקים נתפשים עליהם מפני הערבות שהרי כל ישראל ערבים זה לזה וכו'"

ובשיטה מקובצת על כריתות מובא בשם רבנו גרשום מאור הגולה וז"ל: "שאין מפושעי ישראל- שחוזרין בתשובה ומתענים אינו תענית, ואגודתו על ארץ יסדה- כלומר שהם באגודה אחת על הארץ הטובים והרעים ומשברים לבם וחוזרים לקב"ה, יסדה-לעולם מתקיים בשבילם".

והרי לנו ברור כי מה שאמרו חז"ל על צירופם של פושעי ישראל לתענית לא מיירי אלא אחר שחזרו בתשובה ושבו ממרדם ולא חלילה כמו שרוצה לטעון קלנר שעלינו לצרפם יחד עימנו גם בהיותם מחללים כל קדש ומורדים בכל התורה כולה או ברובה.

ובכלל האריכו רבותינו בענין איסור ההתחברות לרשע ואפילו לדבר מצוה ואפילו על מנת לקרבו לתורה כמבואר באבות דרבי נתן (פרק ט') ועפ"י דברי קלנר כל רבותינו הנ"ל אינם כי אם מקטרגים ופורשים מן הצבור עפ"ל וכבר למדונו רז"ל בגמרא מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים ומן המשנה מהו המקור והשרש פורה ראש ולענה של אלה המנסים בכל כחם להתחבר ולהתקרב במקום שרז"ל אמרו להיפרד ולהתרחק וז"ל בגמ' (בבא קמא צ"ב ע"ב): "א"ל רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי: מטייל ואזיל דיקלא בישא גבי קינא דשרכי? אמר ליה: דבר זה כתוב בתורה, שנוי בנביאים, ומשולש בכתובים, ותנן במתניתין, ותנינא בברייתא. כתוב בתורה, דכתיב: וילך עשו אל ישמעאל, שנוי בנביאים, דכתיב: ויתלקטו אל יפתח אנשים רקים ויהיו עמו; ומשולש בכתובים דכתיב: כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו; תנן במתני': כל המחובר לטמא - טמא, כל המחובר לטהור - טהור; ותנינא בברייתא, רבי אליעזר אומר: לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו".

וכשמתעלמים מדברי רבותינו בתורה שבכתב ובתושבע"פ מה הפלא שגם כופרים בתורה כולה ופורקי עול הופכים ל"צבור" והמתרחק מהם ומכיו"ב על פי הוראת כל רבותינו מאז ומעולם ל"מקטרג"...

אגב, דברי קלנר מכלילים ברשימת המקטרגים הפורשים מן הצבור גם את רבם הנערץ של קלנר וחבריו הראי"ה קוק וראש ישיבת מרכז הרב הראשון הרי"מ חרל"פ, שהרי לפני תשעים שנה בשנת התר"פ פסק הר' קוק כי אסור להשתתף בבחירות לאסיפת הנבחרים אם יורשו נשים להשתתף בבחירות והרי ודאי הוא שנשים גם הן בכלל הצבור ואעפ"י כן אסר עליהם הר' קוק להשתתף בבחירות ואסר את ההשתתפות בכלל גם עבור הגברים כל זמן שלא יתוקן סעיף איסור השתתפות הנשים. ויד ימינו וראש ישיבתו מרכז הרב הרי"מ חרל"פ אף הגדיל לעשות וחתם על חובה לצאת לגמרי משייכות לקהילת הועד הלאומי ולפי דברי קלנר אין לך מקטרגים ופורשים מן הצבור גדולים מאלה העוברים על דעת התורה ומונעים את ה"הימלכות בצבור" מחלקים של שדרות הצבור וממילא עצם השתתפותן של כלל נשות הצה"ד בבחירות לבית הכסא (כנסת) מורה על אחת מהשתיים: או שהן מודות בזה לדברי כל גדולי ישראל שאין למדינת ישראל שום תוקף של צורת שלטון יהודי כלשהי או שהן מודות בזה [וגם קלנר שותף להודאתן זו] שפסקי הראי"ה קוק הינם כקליפת השום בעיניהן ובעיני בעליהן ואינו אלא מקטרג ופורש מן הצבור... [צילום פסקיהם המקוריים של הר' קוק והרי"מ חרל"פ ראה בספר "לשעה ולדורות" קובץ שלישי עמ' 83,89,90 , בנימין קלוגר. הוצ' גנזים, תשל"ו].

ומה שהביא קלנר בסוף דבריו "עוד בירורים בענין זכותם של ישראל" אע"ג שיש הרבה להשיב על דבריו אין דבר זה צריך תגובה כי אינו ממין הטענה שאליה מתיימר להשיב דאף אם נימא שצריך ללמד זכות ככל המקורות שהביא אין לזה שום קשר לשיתופם בבחירת הנהגת הכלל וכל שכן היבחרותם. בכל זאת פטור בלא כלום אי אפשר ונתייחס דווקא למקור האחרון שמביא קלנר ב"בירוריו" המוכיח מהו המקור ממנו בא הרצון הגדול של קלנר וחבריו ללמד זכות על הכופרים בכל התורה כולה וז"ל בסעיף ח': ח. "לא יכוון אדם לומר: אהב את החכמים אהב את התלמידים ושנא את עמי-הארץ, אלא אהב את כולם". (אדר"נ טז). ע"כ.

מעבר לכך שקלנר חוזר שוב על הרגלו לצטט מקורות שלא קשורים כלל לטענה שהוא מתייחס אליה (מה הקשר בין אהבת עם הארץ להשתתפות רשעים בבחירות להנהגת הצבור??) הוא מסלף בזדון את דברי חז"ל  כדי שלא ייחשף ברבים קלונו וקלון חבריו. וז"ל האבות דרבי נתן לפני שעבר את צינזורו של קלנר: "ושנאת הבריות כיצד, מלמד שלא יכוין אדם לומר: אהוב את החכמים, ושנא את התלמידים, אהוב את התלמידים, ושנא את עמי הארץ, אלא אהוב את כולם ושנא את האפיקורסים, והמסיתים והמדיחים, וכן המסורות, וכן דוד אמר משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי, הלא הוא אומר, ואהבת לרעך כמוך אני ה', מה טעם, כי אני בראתיו, ואם עושה מעשה עמך, אתה אוהבו, ואם לאו אי אתה אוהבו"

לא בכדי מסתיר קלנר את דברי חז"ל הברורים בדבר שנאת המסיתים והמדיחים. הוא יודע היטב כי זו הגדרה המתאימה ביותר למדינה שהוא מנסה להציג כ"מלכות ישראל" ויודע היטב שמשנת רבו הראי"ה נסתרת לגמרי לאור דברי הברייתא הנ"ל. והנה ידוע בהלכה כי שליח צבור שטעה בברכת המינים מורידין אותו משום שחיישינן שמא לא טעה אלא שלא חפץ לקלל את המינים ומי שלא חפץ לקללם הרי הוא מין כמותם וא"כ מי שמצנזר דברי חז"ל אודות חיוב שנאת המיניםמורה בזה על אהבת המינות התקועה בלבו והמסבירה היטב מדוע לבו מלא טינה ו"טענות" כלפי החרדים...