הראשון שהתחיל להשתמש בלשון של אתחלתא דגאולה על ענין שיבת ציון הייתה הרצה"ק,

ועל זה כתב בספר 'עבודה תמה' (שער ח-גאולת ישראל) להגאון רבי חיים נאטזאהן זצ"ל וז"ל, והנה ראיתי שה’בעל העבודה’ נקיט בלשונו תמיד מענין אתחלתא דגאולה, וזה אין לו מובן לכל מי שיש לו דעת להבין, ומה אתחלתא דגאולה יהי' זה, אם באיזה זמן בימי הגלות יתן איזה מלך ושר רשות להקריב קרבנות בלי שום קיבוץ גליות ובלי בנין בית המקדש, ומה אתחלתא דגאולה יש כאן, זה נקרא אין שלום ואין שמד, דכשהמלכות גוזרת שלא לקיים איזה מצוה שהם מחויבים לקיים אותה, ויש בידם לקיים אותה לולי גזרת המלכות, יהי' איזה מצוה שיהי', זהו נקרא שמד, ואין חילוק אם המלכות גוזרים לבטל מצות תפילין או שופר, או מצות עבודה, אם אנחנו חייבים בה ויש בידינו לקיימה לולי גזירת המלכות, ואם אין המלכות גוזרת לבטל איזה מצוה, אז אין שלום ואין שמד, והרי קרוב הדבר דבאיזה זמן יעמוד מלכות של חסד ויתן רשות להקריב קרבנות, ואח"כ יקום מלך חדש שנתחדשו גזירותיו וישיב אחור הרשיון, האם נאמר שהי' בימי המלך הטוב אתחלתא דגאולה, ובימי המלך המרשיע פסקה הגאולה, והתחיל גלות מחדש, כל זה הוא שחוק ומהתלות מרבה להכיל.