למה כאיזון נורמאלי אתה לא מזכיר את ר' אריה לוין זצ"ל שהיה מתלמידיו של הראי"ה קוק, את ר' צבי פסח פראנק שהיה ממקימי הרבנות הראשית, את ר' יוסף לייב זוסמן שהיה מקובל על כל החוגים והעדות והיה תלמיד מובהק של הרב קוק, את רב יעקב משה חרל"פ שג"כ היה מקובל על כל גדולי ירושלים. למה העדויות תמיד מהסוג אנשים שמתאימים לך, ולדוגמא אינך מביא את דבריו של ר' יעקב ניסן רוזנטל או את היחס של ר' דב יפהשראה עצמו כתלמיד של הרב חרל"פ. לא יודע למה הנושא נראה מגמתי מלוכלך וקצת קטנוני, להכפיש כל הזמן לחפש כמו זבוב איפה יש קצת לכלוך זאת לא הצורה שרבותינו הלכו בה.