ראיתי בספר מעגל תשעים ותשע שהוא טוען שצריך לצאת למלחמה חוץ פרלמנטרית נגד המדינה, כלומר לא על ידי שליחת נציגים לכנסת כי נוכחנו לראות שזה לא עובד כי מינות משכא וגם השוחד יעוור וכו. הבעיה שהיחידים שעושים פעילויות הסברתיות נגד המדינה זה נטורי קרתא, ולאחרונה אולי הפלג הירושלמי, וכלל הציבור (גם החרדי) רואים אותם כ"קיצוניים" ובטוחים שהם יצאו מכלל ישראל על ידי מעשיהם אלו ח"ו, בעוד שהאמת שאותם מינים ואפיקורסים שמנהלים את חיי עם ישראל וכל המלחמות מול אומות העולם, הם אלו שיצאו מכלל ישראל מזמן ופסולים לכל תפקיד של הנהגה באשר הוא. זה נדמה שצריך לערוך מסע הסברתי על ידי סמינרים כמו של "ערכים" רק הפעם זה יופנה כלפי הציבור החרדי שנראה שנטה קו "בזכות" התקשורת הקלוקלת (גם החרדית), הרדיו, העיתונות, המדיה וגם הרוח הציונית שנושבת ברחוב בקרב כלל ישראל לצערנו. זה נראה שהציבור החרדי מאוד מבולבל, שכן כאשר המדינה הציונית משיגה "הצלחות" בחיסול מנהיגי חמאס ובמערכה מלחמתית מול איראן, נשמעים קולות תרועה ושמחה בצירוף אמירת הלל, אך כאשר אותה מדינה בד בבד ברגע שמסיימת את המערכה מול איראן, פונה שוב "לטפל" באותם בחורי ישיבות "משתמטים" (עפ"ל), מרגיש שוב הציבור החרדי מרוחק ברגשותיו מול אותה מדינה, ועולים בליבו רגשות אכזבה שלא לילד הזה התפללנו. אך אם מעיקרא היו לומדים כמה יסודות בהשקפה ב"קובץ מאמרים" לגר"א וסרמן זצ"ל הי"ד, גם בתוככי הישיבות, וגם בציבור החרדי הכללי, לא היו נעשים נבוכים לנוכח "הצלחות" מדומות (כי כן דרכם כסל למו לשקר כל הזמן) ואפילו יהיו אמיתיות (אין זה אלא בזכות אותם עמלי תורה ולא בזכות שום כוח צבאי ציוני), והיו יודעים שאין מה להזדהות ולהרגיש מחוברים עם המדינה, ראשיה, סמליה, תאריכיה, ומלחמותיה.