שאין טוענין למסית (היינו שלא מנסים ללמד עליו זכות בגין הסתתו) וכל שכן כזה שפרי הסתתו מעבר לדעות כוזבות ואפיקורסיות לאלפים הוא גם שפיכת דמם כמים במשך עשרות שנים וגם בימינו אלה היה אפשר אולי לטעון שמי שאביו ביטל את המחיצות בין טוב לרע ובין אפיקורסות לאמונה, ומי שאביו גרם לו כבר בצעירותו להתרועע עם גדולי האפיקורסים של דורו (כמו י.ח ברנר שר"י וחבריו עוד בהיותם ביפו) עד שהאפיקורס הרצל נחשב אצלו כצדיק שלא גילח את זקנו כדי לא לעבור על חמשת הלאוין מדאורייתא של השחתת זקן, ומקס נורדאו נחשב אצלו כבעל תשובה במלוא מובן המילה כי לא הסכים לקבל על עצמו את הנהגת התנועה הציונית בגלל היותו בעל גויה, אנוס על סילוק דעתו ממנו ובכלל שוטה הפטור מכל התורה כולה...