"כשמישהו שואל, האם הוא [ה באיי×Ø] יום שמחה וצ×Øיכים להודו×Ŗ להשי"×Ŗ, או האם אלו ימים של צע×Ø, ולפשפש במעשי ידינו, וכפי שמובא ב×Øמב"ם ב×Ŗחיל×Ŗ הלכו×Ŗ ×Ŗעני×Ŗ שאהו×Ø ×œ×•×ž×Ø ×¢×œ דב×Ø ×Ø×¢ שהוא מק×Øה.

×¢"ז ×Ŗשוב×Ŗנו, דודאי כש×Øואים ד"ד×Øך ×Øשעים צלחה", ופו×Øקי עול וכופ×Øים בעיק×Ø ×©×•×œ×˜×™× בא×Øׄ יש×Øאל, ומיליוני ילדים מ×Ŗחנכים לכפי×Øה, ואינם יודעים מהו מ×Ŗן ×Ŗו×Øה, מהו שב×Ŗ ומהו יציא×Ŗ מצ×Øים, אין מקום לשמוח ולומ×Ø ×©×¢×œ זה יש להודו×Ŗ להשי"×Ŗ. להיפך, זה זמן של בכיה, לבכו×Ŗ ולהצטע×Ø ×¢×œ צע×Ø ×”×©×›×™× ×”.

ואין אנו יכולים להיו×Ŗ שו×Ŗפים בנצחונו×Ŗיהם, לפי שכל הנצחונו×Ŗ שלהם וכל השמחו×Ŗ והצהלו×Ŗ שלהם הוא ×Øק שמחה גשמי×Ŗ של "כחי ועוצם ידי" ולא שמחה של הודאה להשי"×Ŗ, ×¢"ז ש"השם נפשנו בחיים ולא × ×Ŗן למוט ×Øגלינו".

×Øק אד×Øבה צ×Øיכים לבכו×Ŗ על כל האבידו×Ŗ ועל כל הה×Øוגים, ועל ש×Øיפ×Ŗ הגופים וש×Øיפ×Ŗ הנפשו×Ŗ שה×Ŗ×Øחש כאן, ושעדיין מ×Ŗ×Øחש כאן בכל יום ויום.

וצ×Øיכים לה×Ŗפלל להשי"×Ŗ, שהשי"×Ŗ יצילנו "מכף כל הע×Øיצים", וחלילה וחלילה לא יג×Øום החטא שיהיה ח"ו "ולא ×Ŗקיא הא×Øׄ א×Ŗכם בטמאכם או×Ŗה".