במאמרו
בענין יחס הגרי"ש אלישיב לר' קוק מתאריך כ"ט טבת תשס"ט כתב
יואל אלחנן וז"ל: א. כל ספור מוצג כעובדה מוגמרת ופשוטה שאינה ניתנת לערעור גם אם
אין בו שמץ של עדות של שומע הספור או שמץ של פרט לגבי מקור הספור שיש בהם משום
התחלת אפשרות לבירור הדברים. כך למשל באשר ליחס הגרי"ש אלישיב: מספר
הגר"י בוקסבוים זצ"ל...(מתי סִפֵּר? למי סִפֵּר? עדות כלשהי לספור? מקור
כלשהו לספור? שום דבר! לכל היותר הם מציינים מראה מקום לספרי העיתונאי שמחה רז שגם
הם נטולי ביסוס ומקורות) רבי אריה היה מסביר...מסופר כי פעם שמעה הרבנית
אלישיב...סיפר לנו אחד הרבנים...עוד מסופר...ספר הגאון רבי שריה דבליצקי...מפי
קרוב משפחה של הגרי"ש...מפי אחד הנוכחים...
עובדת הצגת הדברים
באופן כזה אינה מצריכה או מחייבת התיחסות או תגובה כלשהי אך אעפ"י
כן לצורך הדיון בלבד ולצורך חשיפת האמת בחלק מן הנושאים שהעלו עורכי העלון נתייחס
לדברים כאילו יש בהם ממש.
ב. לכל ספור נוספים
ביטויים רגשיים מופלגים והבעות רגשיות של הדמויות המדוברות כדי לשעבד גם את
רגשותיו של הקורא לדברים המוצגים בפניו ולהעצים את השפעתם עליו. (הרב
אלישיב היה מזועזע...פעם אחת שמעה הרבנית אלישיב דברי בזיון כנגד הראי"ה,
ונחרדה לנפשה מאד, וימים ארוכים סבלה וכאבה מכך...מיד קרע הגרי"ש את פסקו
שלו...הוא מחה בחריפות על השקרים הנ"ל...גדולי ישראל בקשו והתחננו למערכת
העתון שתפרסם התנצלות...כשהגרי"ש מדבר בשבחו של הראי"ה הוא כולו אש
להבה, ומדבר בהערצה גלויה...
אכן
מנוסח היטב ומשכנע
אלא ש...
נראה שיואל
אלחנן "שכח" לנהוג באותה רמת זהירות ודיוק שדורש הוא מכשנגדו.
אתחיל
בדוגמה אחת [יש עוד רבות עמי, אך כיון שהסתפקתי אם יואיל הרב יואל לפרסם את דברי
באתרו, אסתפק לעת עתה בדוגמה זו]
א
בספר דת הציונות ח"א (מהדורה ראשונה עמ'
קו בהערה וחזר על כך בחלק ב' מהדורה שניה! עמוד קנ"ד) מובא מהספר
"הדור והתקופה" לר"א שליזנגר ראש ישיבת "הרמה" בלונדון
שסיפר מה שסח באוזניו מרן הגרי"ז "פעם שאל אותי אם הנני יודע איך הגיע רב קוק ללונדון, וסיפר לי כי
רב קוק הורחק מישיבת וואלוז'ין לפי שהיה קייליקער, ועסק בלימודי השכלה, ואח"כ
התחתן ושמע הגר"ח ז"ל שהוא מחפש רבנות, וחרה דבר זה להגר"ח
ז"ל מאד, אמרו לו הלא הוא כבר עשה תשובה, אמר להם וכי ממנים בעל תשובה להיות
רב, וכתב הסבא לכל העירות ליטא שלא יקבלוהו לרב ולכן הוכרח לנסוע ללונדון."
סיפור זה הוא כמובן מוזר ביותר.
ראשית,
לא מצאנו לו אח ורע בכל כותבי תולדות ותורת מרן הגרי"ז לרבות בניו הגאונים
וכן בסדרת הספרים עובדות והנהגות לבית בריסק, תולדות הגר"ח, תולדות
הגרי"ז שחיבר הכותב הגדול לבית בריסק הרה"ג ר"ש מלר שליט"א
תלמידו של הגר"מ הלוי זצ"ל לא מובא שמץ מזה.
אך גרוע
מזה הוא תוכן המעשה, שאם נרצה להשתמש במילים עדינות נאמר כי כל התיאור הנ"ל
"אינו אמת" מתחילתו ועד סופו, ותוכנו העובדתי נסתר מכל וכל, או במילים
אחרות הזיה גמורה!
הרב
קוק סיים ללמוד בוואלז'ין בשנת תרמ"ו, בעוד ללונדון הגיע בשנת תרע"ד – מרחק
קטנטן של 28 שנים.....
במרווח
הקטנטן הזה הספיק לכהן כרב בעיר זיימל ולאחריה בעיר בויסק שבליטא, ולאחר מכן בעיר
יפו....
עובדות
לא חשובות אלו ידועות היו לרבי יואל [שהרי הוא מביאם בהמשך דבריו שם], אך כנראה לא
חשב לנכון להעיר על כך – למה???
ב
אם כל
זה לא מספיק, הרי שעיקר העניין מוכח כשקר מיסודו
ראשית:
הרב קוק לא הורחק מישיבת וואלז'ין, הוא למד בה עד נישואיו לבתו של
האדר"ת בחודש ניסן שנת תרמ"ו!!
במכתב
משנת תרמ"ח כותב הנצי"ב לאדר"ת וז"ל: קויתי לה' שיעיר קדושת
הגאון האב"ד שליט"א אשר הוא יודע ומכיר סגולת הישיבה הקדושה ע"י
חתנו ידיד נפשי הרב הגאון נ"י (הראי"ה היה אז בן 23) וכו'. הגע בעצמך: הנצי"ב
מבקש עזרה ממי שחתנו סולק מהישיבה ועוד מדגיש שהוא מכיר את סגולת הישיבה ע"י
אותו חתן?? אתמהה???
דרך
אגב יש להוסיף כי במהלך שנים אלו קיבל הרב קוק לפחות 2 מכתבים מהגר"ח
מבריסק עצמו, במכתב משנת תרס"ט שחתומים עליו מרן הגר"ח
ומרן החפץ חיים, כותבים לו: הגאון המפורסם סיני ועוקר הרים, צדיק בדרכיו
כק"ש מו"ה אחר דרישת הדרת גאונו, ברכה וטובה למעלת כבודו – לא בדיוק
קייליקער........
ב
כמובן
שש-ק-ר אין לו רגליים וברור היה שיואל אלחנן יקבל תגובות על סיפור זה ועל תוכנו
ה"לא אמיתי", ואכן כך היה.
מצופה
היה ממי שחיפוש האמת הוא נר לרגליו שפשוט יאמר "טעיתי", "הוטעיתי",
לא שמתי לב וכדו', אנושי ומובן, בפרט שהביא כן בשם אדם אחר.
אך ראה
זה פלא [או שלא..] בחלק ב' (עמ' קנו' וכן במהדורה ב') טורח יואל אלחנן להעמיד
שמועה זו, לא פחות משלושה עמודים גדושים הקדיש להבל זה, וניסה לקיימו תוך כדי
הפרחת תאוריות ופלפולים של הבל (שכמובן גם הם לא מתחילים לעמוד במבחן האמת).
א. תחילה
הוא מתרעם על כך שהאשימוהו בהוצאת שם רע, שקר וסילוף, שהרי הוא רק
"ציטט" "בדייקנות" את הנאמר שם מבלי להסיק שום מסקנה – נו
באמת... לפחות יכול היית להעיר על חוסר ההיתכנות מצד סדר הזמנים שאתה בעצמך כתבת
בהמשך דבריך.
ב.
לאחר מכן הוא מביע את דעתו (יודגש: דעתו של יואל אלחנן עצמו..) שבהחלט ניתן למצוא
מקום לדבריו של הגר"א שליזנגר בלי למהר לחרוץ את דינו כשקרן או כמוציא שם רע,
משום שאין מדובר בספר היסטוריה כך שאפשר להבין או לקבל אי דיוק בפרט זה או אחר,
כלומר הר' שליזנגר אינו שקרן אלא סתם מדומיין שאגב דמיונו הוציא שם רע מהסוג הגרוע
ביותר תוך תיאור מפורט של מי אמר מה – ממש מניח את הדעת...
ג. עוד
טוען יואל כי רבנותו של הראי"ה בזיימל ובויסק אינה סותרת בהכרח את האמור, ייתכן
שהחפץ חיים ידע את דעתו של הגר"ח רק פשוט חלק עליו – כל כך פשוט וקל, לא
מסתדר, אופס מחלוקת אחרונים, העיקר להעמיד את דברי קדשו של הר' שליזנגר על מכונם.
אי נמי
מוסיף רבי יואל, י"ל דהחפץ חיים הסכים בעיקרון לדעת הגר"ח, אלא שנתבקש
ע"י האדר"ת שישפיע על הראי"ה שיקבל עול הרבנות, כדי שלא יימשך יותר
מידי על ידי רעיונותיו ומעופו – כלומר: 1) האדר"ת מגלה לאכזבתו שנה
ומחצה לאחר החתונה, כי חתנו הצעיר ל"ע נגוע ב"רעיונות"
ו"מעופים" העלולים למשוך אותו ל... ה' ירחם. 2) החתן לא שומע
לקול חותנו (וכנראה גם לא לאביו ולאמו) 3) נוצר צורך לבקש מהחפץ חיים (לא
פחות!) שישפיע על החתן הסורר [אגב, איפה התיעוד בכתב או לכל הפחות בעל פה??]. 4)
הח"ח כמובן נעתר לבקשה ועקב כך התמנה הראי"ה כרב בזוימל –
אך
מעתה יל"ע דא"כ מאי טעמא נתרעם הגר"ח? ועל כרחך צ"ל שעדיין יש
כאן מחלוקת, אלא שהרווחנו בכל הקשקוש האמור שהמחלוקת היא רק בנוגע לחתן צעיר
שהוא בחשש המשכות אחר "רעיונות ומעופים", איזו יצירתיות... מדהים!
ד. אלא
ש... הח"ח לא היה קשור כלל לקבלת רבנותו של הראי"ה בזוימל –
במכתב לאדר"ת משנת תרמ"ח כותב החפץ חיים בתוך דבריו: הנה קיבלתי מכתב וכו' שחתנו הרה"ג נ"י נתקבל לרב ואב"ד
בעיר זיימל ומאד שמח ליבי על זה ויתן ה' שיעלה מעלה מעלה כי הוא גדול
אמיתי בתורה!!
אם
הח"ח היה זה שהשפיע על הראי"ה היה צריך לכתוב שמחתי כי חתנו וכו' הסכים
להיות רב ואב"ד בעיר זיימל, בפועל עולה מדבריו כי לח"ח נודע על קבלת
הרבנות בזוימל רק דרך צד שלישי.
והעיקר: אכן
החפץ חיים מאד שמח על כך שהראי"ה נתקבל כרב בזיימל, אך לא משום חשש
"ההמשכות" ושאר ירקות, אלא מהטעם הפשוט והאמיתי שהראי"ה
הוא גדול אמיתי בתורה!!! וכל מילה
נוספת מיותרת.....
יכולתי
להמשיך ולהזים את השטויות שגיבב שם יואל בהמשך דבריו, אשר כמובן גם הם נסתרים
מעובדות היסטוריות מוצקות. אלא שאם האמור עד כאן לא יגרום לרבי יואל מחפש האמת
והצדק, לחפש אותה באופן קצת שונה, עם קצת יותר אחריות ודייקנות, קצת פחות עקשנות
ודעות קדומות, אזי שכנראה כבר נכלל הוא במי שעליו אמרו חז"ל "אין רפואה
למכתו",
ולזה
כבר לא יעזרו ראיות והוכחות....