החוברת "מדינת היהודים" של הרצל, ושם לא הוזכר כלל כי פתרון המדינה חייב או צריך להיות דוקא בארץ ישראל (וכמדומני שלא הוזכרה שם כלל ארץ ישראל אלא רק נכתב שהמקום בו ייצא הרעיון לפועל יהיה המקום בו העם יבחר.
כמובן שלא ארך הזמן והתנועה הציונית הבינה שלצורך שיווק הרעיון ליותר ויותר יהודים במקום צריך להיות בדווקא ארץ ישראל וכמובן שתנועות חיבת ציון שקדמו לציונות היו כלי עזר לשיווק ארץ ישראל כמקום המתאים ביותר להגשמת הרעיון הציוני.
וכבר הבאנו (ב"דת הציונות חלק ב') את דברי מרן האבני נזר שעמד על כך וכתב וז"ל:
"הביטו וראו בימינו אלה כל המסיתים והמדיחים שעמדו על
ישראל לא עשו כל כך חיל כאשר עשו הכת המכנים עצמם ציונים אשר רבים חללים הפילו
שנעשו כופרים גמורים בכל עיקרי הדת, וכל כך למה, מחמת שלבשו אדרת שער למען כחש בה'
אלקי ישראל. ששמו מסוה חבת הקודש על פניהם לחובב את ארצנו הקדושה שגלינו ממנה
בעוונותינו וחיבת הקודש זה הכשירם לקבל טומאה כי בשביל מעט טוב שהיה נראה בהם למי
שעיניו טרוטות טח מראות עיניו לגמרי ומהשכיל לבותם להבין את סף הרעל הטמון בקרבם.
עד שלא שמעו בקול הורים ומורים המזהירים לבלתי יתפתו בעצת נחש הנחושת ומרעה אל רעה
יצאו עד אשר רבים מהם בוש לא יבושו להרים יד בתורת ה' בפרהסיא ומכחישים בעקרי הדת,
ומהם כחשו בה' ואמרו לא הוא.."
למרות האמור לעיל, גם מחיבת ציון אפשר לקחת צעד אחור לתנועת ההשכלה וגם מתנועת ההשכלה אפשר לקחת צעד אחור וכן הלאה ובסוף אפשר להגיע עד חטא העגל...
ובעז"ה בהמשך אכתוב לך נקודת התבוננות נרחבת יותר על פי דברי בעל ה'בני יששכר' על חנוכה בענין הד' גלויות ואיך ההקבלה לכך מתקיימת גם בגלות הערב רב.