מדברי המגן אברהם כי לא דיבר אלא לגבי פורים וכמו שלא תסיק מכך שבפורים משתכרים שבכל שאר השנה מותר להשתכר כך אין להסיק מדברי המגן אברהם (גם לפי הבנתך שדיבר על היתר לשחוק שעושים לזכר אחשורוש שהוא כעין תיאטראות) כי מלבד פורים יש איזה היתר לכך.
ומה ש"הקשית" מה יעשו אנשים שקשה להם ללמוד תורה כדי לשמוח? או כשצריכים להירגע מהלימוד ולאגור כח זה ודאי לא קושיא שיש בה כדי להתיר תיאטראות או כל מושב לצים אחר בדיוק כמו שלא נתיר לעלות במעלית בשבת מתוך הקושיא מה יעשה אדם שהוא עיף ואין לו כח לעלות חמש קומות ברגל כשחוזר מתפילת השבת...ומי שיש לו קושי עם הלכה מסויימת או עם איסור מסוים ילך לרבו וישאל ממנו עצה כיצד להתגבר על הקושי אבל להתיר איסור מחמת קושיות כאלה (גם באופן עראי) וכל שכן להסיק מהן הלכה שבכאי גונא מותר בלי שראית מקור כלשהו להתיר הוא חסר בסיס ומסברות כאלה ניתן לעבור על כל התורה כולה באופן עראי...ולכן, מושגים כמו צריך עיון... ולעת הצורך... בדרך עראי... הם חסרי ערך אם לא נשענים על דברי רבותינו ומבוססים על סברותינו בלבד.
ומה שכתבת שהאמוראים היו אומרים בדיחה לפני הלימוד כי זה היה מעורר להם יותר כח ללמוד הוא גם חסר בסיס דהטעם שהיה הרב אומר מלתא דבדיחותא (ולא בדיחה של ליצנות כמו מה שמוגדר היום "בדיחה") בתחילת הלימוד הוא מחמת שהיתה אימת הרב על התלמידים כ"כ גדולה שהמלתא דבדיחותא היתה כדי להפיג מהם קצת את היראה כדי שיוכלו ללמוד.