הרה"ק רבי שמחה ישכר בער הלברשטאם מציעשניב זצ"ל כותב וז"ל: והנה אם היה באפשרי מרשות הממשלה, לעשות תקנה שלא לצרפם לשום דבר שבקדושה היינו למנין עשרה, ולפסוק עליהם דין אינו יהודי ממש, שלא למול להם בן, דבר זה היה גדר גדול. עכ"ל. ("דברי שמחה" ח"ב מכתב ד). ...מעת שנודע לי מהותם וענינם, אשר יכולים להיות יהודי בלי תורה ומצוות, אמרתי, שמהנכון היה, שיתאספו הרבנים ולעשותן כגוים גמורים לכל הדברים. עכ"ל. (שם מכתב יב).
הגה"ק בעל אבני נזר זצוק"ל: היה בדעתו להחרימם ולהבדילם מכלל ישראל (מתוך מכתב תלמידו, הגאון האדיר רבי מיכאל אליעזר הכהן פארשלעגער זצ"ל מחבר ספר "תורת מיכאל" מובא בירחון התורני "המאור" קובץ פ"ח עמוד 39). והגה"ק רבי שאול בראך זצ"ל בספרו "אבות על בנים" (עמוד כז) כותב וז"ל: ואת אחי אנכי מבקש, כל מי שמאמין בתורת משה, ירחק מאד מאהלי הציונים והמזרחים, וימנע מלאכול ולשתות אצלם כמו אצל נכרים, והי' ראוי להבדילם מקהל ישראל, כמו שעשו אבותינו עם הצדוקים והביתוסים והקראים, ולפי שאנו בעקבתא דמשיחא וס"א מתגבר ונתקיים (איכה א, ו) וילכו בלא כח לפני רודף, לכן לא מסתייע מילתא, אבל על כל פנים כל איש יחוש לנפשו מלהתחתן בהם, כי לא יזכו לראות בגאולה הקרובה, וכו'. עכ"ל.
הגה"צ רבי גבריאל זאב מרגליות זצ"ל (מו"צ
ומ"מ האראדנא, וראש הרבנים בניו יארק, בעל מחבר ספרי "אגודת אזוב"
"שם עולם" ועוד) כותב וז"ל: ...הוסכם אצלנו, כי אפי' הטוב
שבמזרחים המחזיק בשיטת הציונית, לא ימלט בהיותו נמשך אחריו אם לא יכפור לכל הפחות
בשלש עקרים של הי"ג עקרים, אשר עליהם נשען כל הדת הישראלי. עכ"ל.
(כתב עת "הפלס" שנת תרס"ה עמוד קלו, מכתב ה). ובספר "דעת הרבנים"
(מכתב מהרה"ג רבי מרדכי דוב הלוי לעווינטאהל זצ"ל אבדק"ק פייזער) איתא:
בדבר החדשים אשר הי' רחוקים מאתנו ונתקרבו, וכו'. לדעתי "אין לצרף אחד
מהציונים לעשרה לדבר שבקדושה, כי הם כולם כת אפיקורסים", עכ"ל.
והגאון רבי עקיבא סופר זצ"ל בעל דעת סופר אבדק"ק פרעשבורג,
כתב: הסכמנו בפה אחד להוסיף על האזהרה שיצאה בשנת תרס"ד נגד המזרחים מרבני
דמדינתינו, ובראשם כ"ק אבא מאוה"ג זצ"ל, והי' חתום עליו גם כן
הגאון האדיר מרן חיים סאלאווייציק זצ"ל מבריסק, שכל מי שהוא באגודה
אחת עמהם והמונם, הן עם ציונים או מזרחים, אבד נאמנותו בעניני כשרות, אם רב ומורה
הוא הוראתו אסורה, אם שו"ב הוא שחיטתו כנבילה, ואם בע"ב סוחר הוא אין לו
נאמנות באיסורין, וגם אין רשות לבחור לאותו איש לראש הקהל, או למשנהו, כן עלתה
בהסכמה. עכ"ל. ('מרא דארעא דישראל' ח"ב עמוד נג, ובספר "כנסת
סופרים" עמוד רי"ג, ושם בעמוד רט"ו מובא מכתבו של האדמו"ר בעל
האמרי אמת מגור זצ"ל, הכותב שמסכים לדעתו, עיין שם).
בעל
ויואל משה זצ"ל כותב (מכתבי "דברי יואל" ח"א מכתב סב)
וז"ל: כל איש ואשה, הן בחור או בתולה עם איש שיבה, כל אשר גם מהיום והלאה יקח
חבל בחבורת הרשעים האלו, או יסייע להם בממון, או בגוף באיזה סעד כל דהוא, או יניח
מרצונו אחד מבניו או בנותיו לסייע בהם כנ"ל, הרי הוא בהבדלה והפרשה בכל
אופן ואופן מכל קהלתכם, ככל אותן הכופרים והמינים שאין להם חלק באלוקי ישראל, שלא
לצרפו לשום דבר שבקדושה, לענות אמן קדישה, ולא לקראות לתורה בשום פעם, ולא להשתמש
עמו בעשיית היין במקום שצריך שיהא נעשה על ידי ישראל, ושלא להתערב עמו כלל, כמו
במי שאינו בני עמנו, וכבר כתב הרמב"ם ז"ל שהמוסרים והמינים
שבישראל, צריך להתרחק יותר מן העכו"ם, והלשומע ינעם ותבא עליו ברכת הטוב.
עכ"ל.
עוד שם (מכתב סו) וז"ל: היות שיצאו פה איזה בני בליעל, נערי שובב בני בלי
שם, תחת מסוה המזרחי הטמא ומטמא, אשר כבר נאסרו לנו מרבותינו הקדושים
זי"ע בדור שלפנינו, וגם אח"כ מפי גדולי דורינו באסיפה הגדולה
בגרסווערדיין, כנדפס פה, והן אמת כי ידוע לכל כי ברע הוא, והמאמין בהשי"ת
ובתוה"ק לא ילך בדרך אתם, עכ"ז יען שראיתי כעת אשר כים נגרשו השקט לא
יכלו, ומי יודע אם לא יתפסו איזה נפשות כשרות ברשתם אשר טמנו להם, ושאני מינות
דמשכא (ע"ז כז:), ראיתי להזהיר באזהרה חמורה את בני קהילתינו ועדתינו הקדושה,
שמחוייבים אתם למחות בכל ב"ב במסירת נפש, ששום אחד מבניכם ובנותיכם לא יתערב
בחבורת הטמאים האלה, בשום חברותא דהו, למען לא ילכדו בשחיתותם, וכל מי שילך
בדרך אתם או לבית תפלות שלהם, הוא מרוחק מעדתינו קהל ארטהאדאקסיע, ואסור לצרפו
למנין, ולשום דבר שבקדושה, ולא לקרותו לתורה, ואם עד אלה לא ישמעו יהיו לחרפות
ולדראון עולם, ולא יתחתנו בהם בני ישראל, וכו'. עכ"ל. וכן הוא שם במכתב
סז. וראה גם קונטרס "משפט צדק" (קלוז' תרפ"ב).וכמו שעשו הרבנים הגאונים הצדיקים הקדושים זי"ע (במדינת אונגרין) ועד היום הזה הצילו כמה קהלות קדושות רבות ה' עליהם יחיו, ובאורם נלך ונראה אור.
ולא להשגיח על אלו הרשעים ועוזריהם שעושים מעשים אשר לא יעשו, שצועקים ונובחים ככלבים מחלוקת, פרוד, מריבה וכו', המה מותרים לעשות כל רשעות שבעולם ובוש לא יבושו, ויאמרו החרדים מה שיאמרו, וידברו מה שידברו, ומדוע אנחנו כדי להציל את נפשותינו ונשמות זרענו מדוע נשאל אחריהם מה שהמה אומרים? הרי אם רוצחים יקומו על אחד וירצו להמיתו והוא יכול להציל את נפשו ולברוח מהם, הרי הוא ישאל ויחשוב מה שיאמרו הרוצחים עליו על שברח מהם, יאמרו מה שיאמרו.
ועוד הרי אמרו חז"ל (מד"ר שמות פ"ל פי"ז) אין דבר טוב יוצא מתוך מריבה, ואנו רואים עין בעין כי לולא הפירוד שיש בינינו ובין הרשעים לא היה נשאר אף יהודי אחד שריד ופליט. מזה תדע שאסור לכנות זאת בשם מחלוקת ופירוד, והאומרים להיפוך, הם המה בעלי המחלוקת ובעלי הפירוד, הרוצים להפריד ח"ו אותנו מאלהי אבינו שבשמים. כמו הרופא אם יחתוך מאדם איזה אבר מדולדל וחולה, אשר נרקב ונשרף בכדי להציל שאר אבריו, ובזה הוא מחיה אותו ומציל כל שאר אבריו וכל גופו, כן אנחנו שמיום שעמדנו על הר סיני ונתאחדנו כגוף אחד כמ"ש (יל"ש פרשת יתרו רמז רעג) על (שמות יט, ב) ויחן שם ישראל נגד ההר, כאיש אחד ובלב אחד, ואחר כך עתה אלו יצאו מן הדת ומדרך התורה שקבלנו על הר סיני, ולא עוד אלא שנחלו ונשרפו כל כך עד שהמה רוצים להחלות ולשרוף אותנו ח"ו ולהמית אותנו בגוף ובנפש. לכן פשיטא שאין לשמוע להם מה שיאמרו וידברו ויכתבו בעתוניהם, אינהו בדידהו ואנן בדידן, ודידן נצח בעזרת השי"ת, כי ה' אוהב צדיקים (תהלים קמו, ח) הוא.
וגם כיון שאלו הרשעים המה הולכים ומדברים על לב מלכים ושרים כי העם ישראל עיקר הוא, הם ובצורתם, ואלו האומרים תורה תורה, אלו אינם נחשבים למאומה, והמה ח"ו כמו שהיו איזה כתות שוטים בכל האומות שאח"כ נתבטלו ועברו וחלפו מן העולם, וכיון שהרשעים אומרים כך עלינו, לכן צריכים אנו להתאחד ולפרוד מהם, וכשופר נרים קולנו להריע אף להצריח ולהודיע לכל העולם כלו, וגם להשמיע קולנו באזני כל מלכים ושרים, כי עם ישראל "היהודי" פירושו דוקא בתורה ובמצות, "ויהודי בלי דת" כמו שהם קוראים את עצמם, הוא אינו יהודי כלל, לא היה ולא יהיה, מיום שעמדנו על הר סיני עד עולמי עד.
וגם האומר היפוך זה גם הוא אינו יהודי, אפילו שהוא מרובה בבגדים וחילוקא דרבנן, הולך צניף או ספאדיק על ראשו, בוגד הוא באלקי השמים והארץ ובתוה"ק ובישראל עמו, ותפח רוחיה דהאי גברא. והשי"ת יחוס וירחם עלינו, ויכירו וידעו כל באי עולם כי ה' הוא האלקים, ואין עוד מלבדו, והוא אמת ותוה"ק אמת, ואורייתא וישראל וקוב"ה הוא חד, והתועים ישובו בתשובה שלימה לפניו אמן.