האם צריך לסגור את הצבא?

לאור דברינו אודות היות השרות בצבא בגדר "נסיון" ועל עובדת היות הצבא מסגרת המנוגדת להלכה (ראה "דת הציונות" פרק ו'-חלק ב' בהרחבה) פנו אלינו לא מעט בשאלה: "האם כדאי לסגור את הצבא?? האם אז מצבנו הבטחוני יהיה יותר טוב?? במאמר שלפנינו תשובתי לשאלה זו: (ובהזדמנות זו אנו מתנצלים בפני שָנִי ששאלה שאלה זו בפורום מזמן ועוד לא זכתה לתשובה. ונבקש מכל מי שפנה אלינו הן במסגרת הפורום, והן ב-e-mail או בדואר ועדיין לא קבל תשובה לשאלתו/השגתו להזכירנו זאת כדי שנוכל לתת מענה לכל הפניות, ואנו מתנצלים בפניו מראש.).

ובכן,  כבר ביארתי בספרי כי במצבנו היום מותרת פעולה צבאית רק על מנת להציל חיים מדין פקוח נפש או "לא תעמוד על דם רעך" על פי הגדרים ההלכתיים של דינים אלו המובאים אף הם בספרי. כל פעולה שאינה נצרכת למטרה זו וכל אסור שמבוצע שלא הותר מדין פקוח נפש מצטרף אל סאת העוונות הכללית של עם ישראל ומסכן את הכלל ואת הפרט בהיותו סניף של "ואם בחוקתי תמאסו", ומוביל בהכרח ח"ו ל"ונגפתם לפני אויביכם" ולשאר התוצאות הנוראות המפורטות בפרשת בחוקתי והנראות בעוונותינו לעינינו מדי יום ביומו (והקב"ה יחוס ויחמול על עמו ויחזירנו בתשובה שלמה מלפניו.).

לגבי עצם השאלה אם לסגור את הצבא או כל פתרון אחר לגבי תפקודו של הצבא:

הלכה למעשה צריכה להישאל לגדולי הדור באשר זו שאלה הנוגעת לדיני נפשות ורק גדולי ישראל מוסמכים לדון בה ולפסוק הוראה למעשה, אך תהא תשובתם אשר תהא אין זה משנה כלל את העובדה שהצבא כמו שהוא היום מנוגד להלכה. ואסביר את הדברים במשל:

אדם מובהל לבית החולים (לא על אף אחד מישראל) כשהוא פגוע בכל איבריו וכן מחוסר נשימה. צוות הרופאים שמקבל את פניו מתחיל מיד בנסיונות החזרת נשימתו. עומד אדם ומתבונן מהצד. כלום יעלה על דעתו כי העובדה שהרופא מטפל קודם כל בהחזרת הנשימה מעידה על כך ששאר איבריו של הנפגע בריאים ושלמים?! כמובן שלא. אלא, שריפוי שאר האיברים חסר כל ערך כל עוד לא חזרה הנשימה לנפגע. וכן הדבר בעניננו לצערנו הרב.

נשמתו וחיותו של עם ישראל כמו גם של כל העולם כולו על כל פרטיו ומציאויותיו היא התורה הקדושה וכשם שכל איברי הגוף מחויבים להיות מחוברים ומקושרים למערכת הנשימה המזרימה להם את חיותם, כך כל המערכות של כלל ישראל ופרטיו מחויבות להיות מחוברות לתורה הקדושה. כל מערכת שאינה מחוברת לתורה ולחוקיה הרי היא אבר מת בגוף המסכן את כל הגוף. כרגע, בעוונותינו הרבים המצב של רוב חלקי העם היהודי בארץ ובתפוצות הוא מצב של "חוסר נשימה" אחרי שראשי התנועה הציונית ואחריהם מדינת ישראל עושים כל שביכולתם לנתק את עם ישראל ממערכת הנשימה שלו, ולכן הדבר הדחוף ביותר הוא להנשים את האומה, היינו לחבר את כל המערכות לתורה ובראש ובראשונה לרתום את כלל האומה להנהגת גדולי התורה כי הגוף נגרר אחרי הראש כנודע ואין אפשרות לתקן שום מערכת ללא שיוקדם לכך תיקון העומדים בראשה  [וכמו שמובא באדרא רבה (קל"ה ע"א) "דכל רישא דעמא דלא אתתקן בקדמיתא לית עמא מתתקנא"]. וכמו שלשוטה ייחשב רופא החושב כי אבר כלשהו יתפקד כהלכה גם ללא נשימה כך לשוטה ייחשב אדם החושב כי צבא המנוגד לתורה והמנותק מהכוונתה יכול להגן על עם ישראל או להושיע אותו, והתורה הקדושה (ובעוונותינו גם המציאות הקשה) מכחישים אותו מכל וכל. כך שגם אם למעשה לא אומרים גדולי ישראל לבטל את הצבא אין זה מעיד כלל על היותו "צבא כהלכה" אלא רק על עובדת היות נושא זה חלק קטן ממערכת שלמה שכולה גוססת!! ולכן אין בכך שום ראיה לכך שהשרות בצבא הוא חוב או מצוה שמקורם בתורה.  והסיבה היחידה ההופכת את השרות בצבא לשאלה מעשית המצריכה (כמו כל שאלה מעשית בחיי היהודי) ברור דעת תורה אצל מורה הוראה מובהק ומוסמך היא החוק האזרחי המחייב כל בחור שהגיע לגיל 18 להתגייס. מעבר לכך שום חוק מחוקי התורה לא מחייב או מעודד זאת. והקב"ה ברחמיו הרבים יושיענו מכל אויבינו ואויביו הקמים עלינו לכלותנו וישלח לנו במהרה בימינו את משיח צדקנו שילחם בעבורנו ויקדש שמו של מלך מלכי המלכים לעיני העולם כולו אכי"ר ועד אז נשתדל להתחזק בשמירת חוקי תורתנו הקדושה ולשוב בתשובה שלמה אל אבינו בשמים ואז ממילא יקויים בנו: "וחרב לא תעבור בארצך".