א' אדר א' ה'תשע"ד

בענין ספרי קודש הנדפסים ויו"ל ע"י מוסדות המו"ל גם ספרי מינות ובענין ספרי רבני ה"מזרחי"- תשובה מאלפת מהגאון רבי משה שטרן זצ"ל בספרו שו"ת באר משה חלק ח' סי' ג'-ה'.



בענין ספרי קודש הנדפסים ויו"ל ע"י מוסדות המו"ל גם ספרי מינות ובענין ספרי רבני ה"מזרחי"- תשובה מאלפת מהגאון רבי משה שטרן זצ"ל בספרו שו"ת באר משה חלק ח' סי' ג'-ה'.[א]

 

נשאלתי לבאר אם מותר לקנות ספרי הקודש מרבותינו גדולי ראשונים ואחרונים הנדפסים בזה"ז ע"י מוסדות ותנועות של שמות הנרדפים מינים ואפיקורסים, או לא טוב הדבר.

השבתי החוב מוטל על רבותינו מנהיגי דורנו שיחי' להכריז ולהודיע בכתב ובדיבור שלא לקנות מספרים שהם מו"ל כדי שלא יגררו אחריהם בקונטרסים ובספרים וקול קורא שהם מוציאים לאור וטמונים בתוכם - תחת אחד השיחים - דעותם הנפסדות וח"ו יגררו עי"ז אחריהם.

איתא במס' ע"ז (ל"ה סע"ב) איבו הוה מכנית (נושך) ואכיל פת אבי מצרי (בשדות אצל המצרים) אמר להו רבא ואיתימא רב נחמן בר יצחק לא תשתעו בהדיה דאיבו (ס"א מיניה דאיבו) דקאכיל לחמא דארמאי ופי' הר"ן (רי"ף דפוס ווילנא י"ד ב') לא תשתעי מיניה דאיבו כלומר לא תאמרו דבר שמועה ממנו וכן נמצא בתשו' הגאונים ז"ל מאן דאכיל פת של עובדי כוכבים אין מלקין אותו אבל מוכיחין אותו ואסור לומר דבר שמועה מפיו בבית המדרש. דברי הר"ן אלו הובאו בהגהות הב"ח (על הגמ' הנ"ל) ורמז עליו המהרש"א וכ"כ בחי' הריטב"א בקצת אריכות יותר וז"ל: לא תשתעו מיניה דאיבו פי' הגאונים לא תזכירו שמועה משמו בבית המדרש. והכי דייק לישנא לומר מידה כנגד מידה כי הוא מזלזל בדברי חכמים ז"ל ותקנותיהם ולכן אין מקלסין דבריו בבית המדרש וכן כתוב בתשו' הגאונים ז"ל שהאוכל פת של נכרים אין כח בבית דין להלקותו כיון שהוא גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה אלא שאין מזכירין שמועה משמו בבית המדרש עכ"ל. וכנראה הריטב"א קיבל פי' זה מרבו הרא"ה שכ' בחי' הרא"ה (ע"ז ל"ה ב' ד"ה אמר ר' חלבו) וז"ל: ושמעתי בפירושו [דלא תשתעו מיניה דאיבו] תאמרו הלכה משמו בבית המדרש ואפשר דהוה אפשר ליה [לאיבו] בפת אחר ואעפ"כ היה נוהג כן היתר לפי שהוא סבור שהוא מותר גמור בשדות ולפיכך היה קשה בעיני החכמים, כיון דאפשר ליה. אי נמי משום דהוה עביד תוך התחום אבל ודאי לא הוו חשבי ליה כעבריינא דאי חשיב ליה, לא הוו מסתייעא ליה בהכי עכ"ל. ויסוד דברי הרא"ה נמצאים בחי' רבו הגדול הרמב"ן (ע"ז שם ד"ה מה ראו חכמים) ודברי הריטב"א הארוכין נמצאים בחי' הרמב"ן עיי"ש והמאירי (שם בע"ז ד"ה לפי דרכך) כתב: לפי דרכך למדת על מה שנאמר בקצת חכמים בסוגי' זו שהיו אוכלין בשדה ואמרו עליהם שלא לספר שמועה משמם "עד שיפרושו ויקבלו דברי חברות" שֶפַּת של בעלי בתים היה ואעפ"כ אין שם נדוי ולא מלקות אחר שהגזרה היתה כעין טעות כמו שביארנו פי' שאין רוב הציבור יכולים לעמוד בה, עכ"ל.

ב) העתקתי לשון חי' הרא"ה ונראה לי לפרש היטב דבריו בעזהי"ת וכנראה שהרא"ה כ' דבריו אחר שראה השגת הרשב"א במשמרת הבית על דבריו בבדק הבית דז"ל הרשב"א בתורת הבית (בית שלישי שער שביעי) והאוכל לחם של בעלי בתים אפילו חוץ לביתו של עו"ג ואפילו שלא בעיר שאין שם חשש חתנות עובר על גזירות ב"ד שבכל מקום אסרוהו, ואם תלמיד חכם הוא אסור לספר שמועה משמו, דגרסינן התם איבו מנכית ואכיל אמצרי דמתא אמר להו רבא לא תשתעו מיניה דאיבו דאכיל נהמא דארמאי והרא"ה בבדק הבית פי' הא דאיבו איירי שלקח פת בעל בית בעיר שיש פת פלטר ישראל והלך בשדה ואכלו שם ולשאר בנ"א בכה"ג שרי אלא שהוא דבר מכוער לת"ח ולפיכך אמר רבא לרבנן דלא תאמרו דבר שמועה משמו עיי"ש וע"ז השיב הרשב"א במשמרת הבית דבכה"ג שיש פת פלטר ישראל בעיר והוא לוקח פת נכרי של בעל בית רשע הוא דשביק היתרא ואכיל איסורא וח"ו איבו לא היה עושה כן אלא איירי שלא הי' בעיר פת פלטר ישראל אלא פת בעלי בית דארמאי והעם בכה"ג נהגו היתר שלא כדין לכן לת"ח אסור דעובר על תקנת חכמים וסיים הרשב"א דבריו וז"ל: והיינו דקאמר רב שאסור לומר דבר שמועה משמו לפי שעובר על גזרת חכמים וכל שאינו נוהג על פי חכמים ועובר על גזרת ב"ד אינו נחשב כחכם לומר דבר שמועה משמו מדה כנגד מדה [מכאן שאב הריטב"א דבריו הנ"ל מדה כנגד מדה פי' דברי הרשב"א במשמרת הבית כאן כפי' הריטב"א הנ"ל והבן ועפ"י הריטב"א נתגלה לנו פי' דברי הרשב"א במשמרת הבית שהן כחידה בלא פותר בלא פי' הריטב"א] ואף כל שאר אנשי ישראל אסורין בזה דפת בעלי בתים לא הותר כלל בשוםמקום כמו שאמרנו למעלה עכ"ל. וכל המעיין בחי' הרא"ה בעיניו יראה ובלבבו יבין שבא להשיב על השגת המשמרת הבית ומיישב בטוטו"ד כל קושיותיו עליו. ועתה ראה והבן עד היכן הדברים מגיעים דלהרא"ה ת"ח שעובר על דבר שהוא רק "מכוער" ולהרשב"א ת"ח העובר על דבר ששאר העם נוהגים היתר, והוא נוהג כן אחריהם, שלא כדין, אין אומרים שמועה משמו בביהמ"ד אנן מה נענה אבתרייהו שעתה בזמנינו יוצאים ספרים מתחת ידי "רעבנים" הנתפסים בדעה נפסדה של הציונים והמסרחים [מזרחים - מסרחים, ככנוי של הגאונים הקדושים בעל שבט סופר ובעל מעשה למלך זצוק"ל בקול קורא אחד ושם זה הולמתם במלוא מובן המלה] בודאי ובודאי אסור לומר שמועה בשמם בביהמ"ד וק"ו שאסור להזכיר שמם בספר לזכר עולם [וכאן אני מכריז ומודיע שאם נמצא בספרי באיזהו מקומן שהזכרתי דבר שמועה משמיה תשו' או חידושים של מי שמחברו הוא מאלו יוצאי דופן טעות הוא בידי ולא ידעתי שהוא מהם ומהמונם וה' יסלח לי על שגגתי][ב].

ג) ונסתפקתי אם שרי ללמוד מספריהם בכלל של אלו הציונים ומזרחים אפילו שלא להזכיר שמם, דהלא מפורש בשו"ע (סי' רמ"ו סעיף ח') הרב שאינו הולך בדרך טובה אעפ"י שחכם גדול הוא "וכל העם צריכים לו" אין למדין ממנו עד שיחזור למוטב. ומקורו בש"ס מוע"ק (י"ז ע"א) ההוא צורבא מרבנן דהוו סנו שומעניה א"ר יהודה היכי ליעביד, לשמתיה, צריכי ליה רבנן, לא לשמתיה קא מיתחיל שמא דשמיא, א"ל רבה בב"ח מידי שמיע לך בהא, א"ל הכי א"ר יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיו, ואם לאו אל יבקשו תורה מפיו, שמתיה רבי יהודה וכו'. בדיחא דעתאי דאפילו לגברא כוותך לא חניפי ליה. הנה רש"י לא פירש במה "הוו סנו שומעניה" אלא כ' שיוצאין עליו שמועות רעות אבל בפי' רבינו חננאל ביאר הדבר באריכות כגון שהי' מתעסק בספרי מינין ושותה מיני זמר דגרסינן (חגיגה ט"ו ב') זמר יווני לא פסק מביתו, אמרו עליו על אחר שהיה עומד מבית המדרש הרבה ספרי מינין היו נושרין לו מחיקו וגרסינן נמי (שם בחגיגה) השותה מיני זמר וכו' וכל צורבא מרבנן דהכי עובדיה מתקרי סני שומעניה. ושם שמים מתחלל ע"י פירש רבנו חננאל כגון הא דאמרינן ביומא (פ"ו א') היכי דמי חילול השם כל שחבריו מתביישים משמועתו או דקא אמרי אינשי שרא ליה מרא לפלניא עיי"ש הובא גם ברא"ש (מוע"ק שם פ"ג סי' י"א) בשם הר"ח ומשם העתיק הטור (סי' של"ד) ושו"ע (שם סעיף מ"ב). וא"כ מסתבר שכמו שאסור ללמוד מהם פה אל פה כמו כן אסור ללמוד מספריהם. ואין לחלק ולומר דדיקא מפיהם אסור ללמוד שמא ילמוד ממעשיהם (עיין מפרש"י חגיגה (ט"ו ב') ד"ה גדול היודע ליזהר שלא ילמוד ממעשיו) משא"כ הלומדים מספריהם אין שום חשש שילמוד ממעשיהם, זה טעות מוחלט חדא דשפיר יש לחוש שילמוד ממעשיהם אחר שיראה בספר גדולתו בתורה יטעה ויאמר שבודאי בכחו הגדול בירר ששרי להיות מהציונים או מהמסרחים וכיוצ"ב, או למשל מי שילמוד מספר שמחברו ראש ישיבה באיזה ישיבת יוניווערזיטי ויראה רוב בקיאותו בתורה, ח"ו יאמר בודאי שרי להיות ממחנכי ישיבה יוניווערזיטי, ושרי ללמוד שם מאחר שרב גדול בתורה כמותו עומד בראש, שבאמת פיגול ומתועב הוא לנו כידוע ומפורסם, הא חדא, ועוד דהלא המחבר בספרו יכול לטמון תחת אחת השיחים כלאחר יד כביכול מסיח לפי תומו דעות נפסדות שלו ויהיו נמשכין אחריו ח"ו עיין בתוס' (חגיגה ט"ו ב' ד"ה הא) ע"כ בודאי אם הספר אינו חמור יותר מללמוד מפיו פנים אל פנים אבל פחות ממנו אינו אלא שוה לו ודומה לו בודאי הוא, ואיסור גמור הוא ללמוד מספריהם. ואל יאמר הלומד שאני אהי' מאלו שתוכן אוכל וקליפתן זורק כר' מאיר (חגיגה ט"ו ב') וכמו שמחלק הש"ס (שם) דגדול שרי לו ללמוד גם מפי רב שסנו שומעניה, ח"ו לדמות לנו לר' מאיר, והא ראיה דהרמב"ם והפוסקים אחריהם גם אחד מהם אינם מביאים חילוק בין גדול וקטן דבזמנינו כולנו קטנים כי גם גדול שבזמנינו הוא קטן מקטן שבזמניהם וכמו שכ' הש"ך (סי' רמ"ו סק"ח) יעב"ה (ועיין בספרי באר משה בזה ובברכי יוסף סי' רמ"ו ובשיורי ברכה שם).  [הגם שאח"ז בחפשי בספרים מצאתי בשד"ח - עד בשחק נאמן - מערכת האלף בפאת השדה כלל ס"ד דברים המתנגדים קצת לדברינו, לא ראינו מופת חותך לחזור מדברי ואדרבה השכל הישר בזמנינו - לא בזמנו - מורה כדברינו כי עתה בזמנינו כל הנמצא בספרים נגררים אחריהם[ג]].

 

ה) ועתה נחזור לראש דברינו במה שהתחלנו. דאמרינן בירושלמי (נדרים פ"ט הל"א) אמרון מנא לך הדא (להאי סבא, מנא לך חכמה זו להמצא פתח חרטה) אמר לה משרת ר' מאיר הייתי בברחו שניה, ואית דאמרי מקלו של ר' מאיר היתה בידי והיא מלמדת לי דעה (כלומר שמשענתו של ר' מאיר היתה בידי וממנו למדתי דעה והשכל). הרי לך שדבר דומם של ר' מאיר מאחר שר' מאיר נשען עליו ונתקדש בקדושת כלי תשמישו, הועיל למי שהחזיק במקלו זה שיתחכם ויעלה על במתי החכמה וזה לעומת זה עשה האלקים (קהלת ז' ועיין חגיגה ט"ו א' מה שדרשו חז"ל) אם דבר דומם של איש אלקים פועל ומועיל לחכמה ולדעת (חכמת זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות, שבת ל"א א') לעומת זה חפצי רשעים פועלים על המחזיקו להיפך וק"ו ספר שלומדים ממנו קדושה וטהרה חכמה ודעת הסוף יכול להיות ח"ו היפך התכלית הנרצה.

ז) לאור כל הנ"ל אנו למדין דכמו שדבר שבקדושה בבית מועיל להטיב ליושבי הבית כמו כן דבר היוצא מתחת ידי מינים ואפיקורסים, משחית ומחריב הבית ח"ו. ועוד דע"י מה שאנו קונים ספרים קדושים יוצאים מדפוס ע"י חברה פועלי און עוקרי התורה משרשם ר"ל אנו נותנים לשמם זכר טוב במשכנותינו ובביתנו וכבר צווח הרמב"ם (פ"ו מהל' יסוה"ת הל"ח, ועיין עוד ברמב"ם פ"י מהל' ע"ז הל"ד וביו"ד סי' קנ"א סעיף י"ד) דספרים שכתבו מין ואפיקורס ישראל שורפין עם האזכרות שבהם ומצוה לשורפן כדי שלא להניח שם לאפיקורסים ולא למעשיהם. הרי דעיקר מצוה לשורפן כדי שלא להניח להם שם ולא למעשיהם ואם אנו לוקחים הספרים הנדפסים ע"י זה אנו מחזיקין ומסייעים שימשכו מעשיהם ועי"ז אנו מסייעים בידים ליתן שם להם ולמעשיהם היפך המצוה שעלינו מוטל להעבירם מן העולם... עכ"ז דעתי שפסקו של הרמב"ם שלא להניח להם שם ולא למעשיהם שיסודתו בהררי קודש בש"ס שבת קט"ז א' שמעשה המינים בכל דבר שבקדושה מכיל איבה קנאה ותחרות בין ישראל לאביהם שבשמים כמפורש בכסף משנה על הרמב"ם הנ"ל שייך גם בשאלתנו... א"כ הדפסת ספרי קודש המלאים הלכות פסוקות מרבותינו הראשונים והאחרונים המשתמשים בזה"ז כספרים המלמדים להועיל לדעת את אשר אנחנו מחוייבים לשמור ולעשות, והרא"ש פסק שבזה"ז עם הדפסת ספרי הפוסקים מקיימין מצות כתיבת ס"ת (כמפורש ביו"ד סי' ע"ר), ואלו הספרים הנדפסים מקשר אותנו עם אבינו שבשמים, בודאי אם האפיקורסים מוציאים ספרים קדושים כאלו ואנו קונים אותן בזה אנו נותנים להם שם ולמעשיהם זכרון. והעולה על כולנה דבשינוי קל תחת "לא" עם אלף יכולים לשנות ולהדפיס "לו" עם וא"ו וכיוצ"ב ועי"ז ח"ו להפך קערה על פיה. ע"כ חוב קדוש מוטל עלינו להטיל גודא שיפסיקו מעשיהם וידפיסו הם המינים ספרי חיצונים (עיין ריש פ' חלק) ולא יתעסקו בספרי קודש שאין להם שייכות, ואי אפשר לבוא לתכלית הנרצה בזה אם לא שיכריזו איסור על ספריהם שמדפיסים ועי"ז יחדלו מלהדפיס ספרי קודש ויתעסקו בהדפסת דברים

בטלים ובהבליהם...

ח) ועתה נראה לי בעיקר השאלה דהאמת שמעולם לא שמענו שהי' מי שהוא ממחברי ספרים גדול וקטן מדקדק שהמדפיס אפילו ישראל יהי' שומר הדת והמצוה ומעולם לא דקדקו אחריו אם יש לו דעות נפסדות או לא אבל כל זה בזמנים שלפנינו שהמדפיסים היו יחידים ולא התפרסמו דעותם ולא היה שום תועלת להתפרסם ולא רצו להשיג דבר רק חדא תועלת היה לפניהם להרויח ממון אבל עתה בזמנינו אנו שאנו חיים בדור מבולבל הדעת וטישטוש המוחין וחברות ממינים שונים מתאספים להודיע ולפרסם שמם כדי לפרסם שיטתם א"כ נשתנה הענין לפנים אחרות וקיבל צורה אחרת לגמרי דהלא אם מין ואפיקורס כותב דעתו ושיטתו בספר בודאי ספר הזה טעון שריפה אפילו אם גם נזכרו בהספר דברים טובים וכ"ש שאסור להחזיק ספר כזה בבית וק"ו בן ק"ו שאסור לקנות ספר כזה ואפשר שמצוה לקנות כדי לשרפו ולקיים מצ"ע דבערת הרע מקרבך וכמבואר היטב בתשו' הגה"ק רבינו שבגולה דברי חיים (ח"ב חיו"ד סי' ס') זצוקלה"ה דברים פשוטים הם ולא שייך בהם מה שכ' המהר"ם שיק (סי' הנ"ל [חאו"ח סי סו'] בסוף דבריו) על תשו' דבר"ח. ועיין בתבו"ש סי' ב' סק"ג ובתשו' עין יצחק או"ח סי' ה' אות ז'. וא"כ ספרים הנדפסים בזמינו ע"י ציבור וחברה של מינים וכל כוונתם לפרסם שמם וע"י מה שמדפיסים ספרי קודש מראשונים ואחרונים הקדושים בכל מיני קדושה נתפרסם שמם הרע והמתועב ויש לחוש הרבה, ומעצמו מובן לכל מי שיש מוח בקדקדו, שעי"ז גם אם ידפסו ספרי מינים לגמרי סתם המון עם יקנו ויקבלו וילמדו ויקראו בתוכם דהלא הם מוחזקים להדפיס ספרי קודש ומי יבחין ומי יודע ומי ישמע להבחין אם גם החרדים לדברי ה' שותקים ולא עוד אלא שגם הם קונים ספרי הקודש המדפיסים הם.

על כן החוב קדוש מוטל על החרדים לדבר ה' לפרסם ולהודיע בכתב ולהכריז בציבור שכל חבורות ומוסדות הידועים עם כל שמות הנרדפים שהם מפרסמים דעות נפסדות בקונטרסים ובספרים או ע"י קול קורא אסור לקנות מהם ספרים הנדפסים על ידם גם אם הספרים לעצמם קודש הם, כדי שלא ליתן שם להם ולמעשיהם, וכדי שלא יתפסו ויגררו אחריהם גם בשאר הבליהם. וכן מפורש בברכות (ס"ג ב') קסברי כי היכי דלא נגררו בתריה עיי"ש כל הענין ותבין היטב את שלפנינו ועוד דהלא בית שנבנה באיסור בשבת וחוה"מ הדין שלא ליכנס בו (גמ' מוע"ק דף י"ב א') ונפסק להלכה (או"ח סי' רמ"ד ס"ג) וכ"ש שלא לקנות ספר הנדפס ע"י מינים ולהכניס בבית. ועוד בזה שאנו קונים ספריהם אנו ממש מחזיקים בידיהם, וחמור הרבה יותר מלהיות נטפל לעוברי עבירה שהיא עבירה חמורה כמפורש במכות (ה' ב') דהנטפל לעבירה כעוברי עבירה וכ"ש וק"ו להמסייע לעוברי עבירה ויותר מזה אחרים ילמדו מהחרדים לקנות ספרים שלהם והם יוסיפו לקנות גם ספריהם מלאים הבל וכל מיני תועבה, ונהי' בזה מחטיא את הרבים וידועים דברי הבעל העיקרים שער כ' [נלע"ד דהוא טעות סופר ונתכוון לבעל ה"עקידת יצחק" רבי יצחק עראמה זיע"א בשער כ' מספרו [חומש בראשית פר' וירא], יואל אלחנן] הובא בהגהות מהרש"ם או"ח סי' תקנ"א על סעיף ט' כי חטא גדול שנעשה מצד יחיד אינו חמור כ"כ, דכל ישראל נקיים כחטא קטן שנעשה מצד הציבור או ב"ד שהיא חטאת הקהל וזה הי' עון סדום ועמורה וסיים כי מי שלא יקבל זה בדעתו אין לו חלק ונחלה בתורת השם עיי"ש. א"כ מאחר שרבים ובהסכם ציבור גדול עושים מעשיהם הרע והמקולקל, עלינו ללחום כנגדם בכל כח וגבורה ולהחליש כחם והשפעתם על הציבור ע"י הדפסת ספרים קדושים, וצריכים להשתמש בכח ציבור כנגד כח ציבור. והאחריות בזה וכיוצ"ב גדולה מאוד מאוד על כל רב ומנהיג לעשות כל התפעלות לקצץ רגליהם שלא יפיקו זממם הרע לקצץ בנטיעות ולהדיח ולהסית אלפים חפים מכל פשע, ע"י קונטרסים או ספרים שידפיסו עם דעות זרות ונפסדות, והם דברים ברורים קלורין לעינים בעזהי"ת, ולא יחלוק אדם על אלו דברים רק הרוצה לחלוק על האמת, ולא שייך בכל זה היתר המהר"ם שיק (הנ"ל בד"ה ועתה נבא) דהדפוס הוי מעשה קוף בעלמא וכח כחו ולא מעשה המין והאפיקורס דכ"ז לא שייך בחברה של מינים שהם רבים וכל כוונתם לפרסם את עצמם ע"י הדפסת ספרי קודש כדי שיעלה בידם עי"ז להדיח ולהסית אלפים בדברי מינות של קונטרסים וספריהם כאשר ביארתי כנ"ל ברור אמת לאמיתו של הלכה. ועוד ראיה גדולה לפסק שלנו, דבתשו' אהל יעקב (סי' ע' לאיש קדוש ה' מהר"י ששפורטש זצוקללה"ה) דן על השאלה אם דבר טוב שנתקן ע"י רשע אם ינהגו במנהג טוב הזה גם אח"כ שנתגלה שהמתקן רשע הי', כגון שתיקן שהכהנים ישאו כפיהם בשבת ובירר (באהל יעקב סי' ס"ח וסי' ע') שדבר טוב ומנהג יפה הוא, אבל מאחר שנודע קלונו של המתקן מנהג ודבר טוב הזה מצוה לבטל כדי להשבית מאנוש זכרו וגם דהלא מגלגלין זכות ע"י זכאי וכאן לא יהי' ע"י חייב (עיי"ש בסי' ע' ד"ה ידוע וד"ה ועוד טעם) וסיים (בסוף ד"ה ועוד טעם) דמצוה לבטל כל תקנותיו גם כדי לקיים ולא תגורו ממנו ולא תחמול (כי ידוע שלאותו רשע ימ"ש הרבה אוהבים עמדו לו והתמרמרו חטי הקמים כנגדו) ולא תמנע מללמד עליו חובה (עיי"ש בד"ה ועוד דגדול וד"ה ואם כן) והגאוה"ק בעל אהל יעקב האריך באותה תשובה בקנאתו קנאת ה' צבאות נגד המשיח השקר ש"צ וכת דיליה ימ"ש ושר"י באמצע התשובה (ד"ה ותימה) העלה תירוץ נפלא על הא דנזכר לעיל סוף אות ג' למה השמיט הרמב"ם ובעלי השו"ע דלגדול שרי ללמוד מאיש רע מעללים והוא ז"ל תירץ באופן נעלה דרק ר"מ הי' ס"ל לחילוק הזה לא כן החכמים ואנן פסקינן כחכמים ודלא כר"מ עייש"ה והוא דבר נפלא. וכל הכתוב בתשו' הנ"ל חל גם על נידון דידן לא תגורו ולא תחמול ושלא לגלגל זכות הדפסת ספרים קדושים מרבותינו הראשונים ואחרונים זצוקללה"ה ע"י חייבים כמותם ומצוה לבטל כל מעשיהם הטובים בענין ההדפסה ולהשבית מאנוש זכרם כנ"ל נכון בעזהי"ת. ועל דברי האהל יעקב רמז כקד"ז מהרש"א בגליון יו"ד סי' רמ"ו, ונעתק קצת דברי האהל יעקב מחמת חיבת הקודש בספר הנפלא על הגאולה ועל התמורה דף ק"מ לרבינו הקדוש רשכבה"ג אדמו"ר מסאטמאר שליט"א [זצוק"ל]. [אח"כ מצאתי בעקד ספרים גדול בירור גדול ורב בענין זה בס' עיני דוד על הרמב"ם פ"ו מהל' יסוה"ת הל"ח הנ"ל, וקשה עתיקתא. וחכם אחד ציין לי לעיין בס' שמן המשחה סי' ו'[ד] ואין הספר תח"י].

                              


[א]  וזה אשר השבתי לשואל (יואל אלחנן, וכחוו"ד בעלמא ולא חלילה כפסק הלכה למעשה) לפני מספר שנים ששאלני באשר לספרי "מוסד הרב קוק" בטרם ידעתי מתשובתו הנ"ל של הגר"מ שטרן זצוק"ל וברוך שכיוונתי לחלק מדבריו בתשובתי: "באשר לשאלתך, אינני סמכות לענות על שאלות איסור והיתר ורק אוכל לחוות דעתי בענין זה ולמעשה תשאל את רבותיך. באשר ל"מוסד הרב קוק" ישנן כמה בעיות: א. מקים המוסד הנ"ל הר' פישמן מימון מראשי ה"מזרחי" המפורסם בדעותיו הכוזבות, ברשעתו ובמלחמתו נגד התורה ונושאי דגלה ושמו מופיע בתוך ספרי המוסד. ב. שמו של הר' קוק המופיע על הספרים (בחלק מהם גם על גבי הכריכה מבחוץ). ג. תוכן הספרים- חלק גדול מהספרים שיצאו לאור על ידי המוסד (וממשיכים לצאת לאור גם כיום) הם ספרים שמעורבות בהם דעות כוזבות וכפרניות מבית מדרשה של הצה"ד. לכן, לענ"ד ראוי להימנע מהחזקת ספרי המוסד בבית ובבית המדרש אם כי כיום בהרבה בתי מדרש לא חוששים לזה ומכניסים את הספרים (ואע"פ ששמעתי כי בשנים האחרונות "השתלטו" חרדים על המוסד ורוב הת"ח העובדים שם על הספרים הינם חרדים מכ"מ בחשש לדעות כוזבות חיישינן למיעוט ובפרט שגם הספרים האסורים ממשיכים לצאת לאור על ידם). והיכא שלא יכול להשיג ספר בהוצאה אחרת ימחק את שם המוסד ושם הרשעים המוזכרים בו ואת סמליו בתוך הספר שלא יהיה ניכר כלל לפחות למראית עין. וראה בספר קול חוצב על הגאון רבי שלום מרדכי הכהן שבדרון זצ"ל שרצה להוציא לאור את ספרי המהרשד"ם ע"י מוסד הרב קוק כי לא היה בידו הכסף להוציאו לבד ושאל בזה את דעת מרן הרב מבריסק ואמר לו שיוציא על ידם אך יכתוב הקדמה חזקה וכתב שם הגר"ש שבדרון דברים קשים נגד הציונות וכו' ולא הסכימו להוציא לאור הספר עם ההקדמה הזו וישבו הגר"ש שבדרון ובני ביתו ומחקו את שם המוסד מכל הספרים (כי כבר הודפסו הספרים)."

[ב] וראיתי לנכון להביא כאן הערה שכתב המחבר זצ"ל בחלק ד' משו"ת באר משה (סי' קיב') [אחרי שהזכיר בדבריו תשובה של הר' בן ציון חי מאיר עוזיאל בספרו שו"ת משפטי עוזיאל] וז"ל: "צער לי מאוד שבתשו' משפט"ע הנ"ל כתב דברים שאסור לשומען וכ"ש לכתבם והשמר לך "פן", ולאור דברים הללו העמיד ספרו בספק אם שרי בכלל ללמוד בתוכו, כי אפשר שרק משגה הוא מה שכתב, אבל בלא"ה בודאי ספריו אסורים. וז"ל: וכן עשינו בליקוט עצמותיהם וכו' ושל מחולל הציונות ונשיאה הדגול ד"ר בנימין זאב הרצל ז"ל [ימ"ש ושר"י שחיק טמיא] ביום העברת ארונו למנוחת עולמים[???] בירושלים עקו"ת מדין ארון העובר ממקום למקום, עכ"ל. ונדהמתי איך יכתוב רב שיש לו לחלוחית יר"ש בלבבו דברים מבוהלים כאלה על ד"ר הרצל ימ"ש שר"י עפרא לפומי' הטמא, מין ואפיקורס מפורסם חוטא ומחטיא את הרבים שרמס והרס והחריב כל קדשי השם, "למנוחת עולמים"! אהה, והלא הרשע לא האמין במנוחת עולמים ושם במנוחת עולמים נודע לו שלא יהי' לו מנוחה לעולמים. והלא אש הגהנום יכלה ואותו פושע ישראל בנפשו ובגופו לא יכלה, ויהי' לדראון עולם, ולא כתבתי אלה הדברים שא"צ לכתבן כי ידועים ומפורסמים לכל החרד לדבר ה', אלא שיהי' לכפרה על שגגתו הגדולה והכבדה של הרב משפ"ע ואצפה שאפשר שעשיתי לו בזה טובה וה' הטוב יכפר]".

[ג]  שם בשד"ח הביא דברי הגאון רבי יוסף שטערין אבד"ק שעוויל בעל ה"זכר יהוסף" שרצה לחלק ולומר דדוקא בלומד מפיהם ממש איכא חשש שמא ילמד ממעשיהם מה שאין כן בלומד בספריהם ליכא קפידא, ודלא כדברי הבאר משה. אך שם בשד"ח במ"ע הלמ"ד סי' קלה' הביא דברי הגאון רבי שבתי ליפשיץ אבד"ק יוליניציא שהשיב על דבריו ודחאם. ועיי' במילואי אבן לספר "אבן שלמה" (ליקוטי הגר"א) להגר"י מעלצען ד ומכאן תוכחת מגולה על הבחורים המעיינים בספרים שחברו אנשים שאינם מהוגנים אשר תוכם רצוף מרורת פתנים ודברי עגבים המשחיתים את המדות [אשר כידוע גם רוח הממשלה הרוממה אין נוחה מהם] ונכנס בקרכם כארס בכעוס ואף אם לו יהי שאין בתוכם שום דהרי מינות (וכ"כ הגאון בעל חיי אדם בס' בית אברהם שספרים כאלה אף כי נראה שהם ד' מוסר ומדות טובות מ"מ אסור להשהותם בביתו) הא לא עדיף מס"ת שכתבו מין שטעונה שריפה כי הוא מזיק אפי' בראיה. וגם שקר קצת דברי האומרים כי כל דבריהם ודעותיהם הנפסדות לא יכו שורש בלבם, כי כבר אמרו חז"ל האי לישנא בישא אע"ג דלא מהני כולי מהני פלגא. ואף אם לו יהיה כדבריהם שאינם מאמינים כלל בהם ובדבריהם מ"מ גם המחשבה והציור לבד בהכרח שתפעל על הנפש ברב או במעט. עיי"ש. ועיי' שו"ת חתם סופר חלק חו"מ תשובה קצז' לגבי מינוי רב בקהילה וז"ל: "ושלא יהיה ח"ו מכותבי פלסתר ומקוראים בספרי חיצונים ומהלועזים בלעז, כי אסור לקבל תורה מפיהו, וכמעמיד אשרה בהיכל ה', אך יהיה בקרבו קדוש". ע"כ. ואם לקבל תורה מהקורא בספרים חצונים אסור כל שכן שהקריאה עצמה אסורה וכדברי ה"באר משה" לעיל. ועיי' ספר "אמת ואמונה" להגאון רבי ישראל יצחק משה טורנובסקי זצ"ל (ורשא, תרע"א) בו נדפסו מכתבי גדולי הדור המובהקים אשר צווחו ככרוכיא על גודל האיסור של הקריאה בדברי מינות ובדברי מינים וכל אביזרייהו.

[ד]  דברי ספר שמן המשחה סי' ו' הובאו אף הם בריש דברי ה"עיני דוד" שציין המחבר, עיי"ש.





למאמר זה התפרסמו 2 תגובות. הוסף תגובה למאמר
1.  בבקשה אם אפשר לענות בדחיפות   א' שבט
רציתי לשאול שאלה לא בקשר למכתב אבל בקשר למקורות שאתם מביאים שזה הרבה נלקח מעיתונים ומאמרים של אנשים לא תמיד שומרים תורה ומצות ולפעמיים הם לוקחים את זה לצד שלהם איך אפשר לדעת אם הם לא אמרו דברים בשם של הרב קוק בשביל לסלף את הדת ועוד למה גדולי תורה לא יצאו כנגדו וגם אם יש כאלה שחלקו נתנו לו כבוד גדול ושבחהו ונ,ב אני לא ציוני ואני נגד כל הדרך ויודע מה זה גרם וגורם עד היום השאלה פשוט נקודתית
 
2.  תשובה ל-1   ד' שבט
באשר לדברינו כנגד הראי"ה קוק. שום טענה שלנו לא מבוססת על דברים שאמרו בשמו אחרים אלא על דברים שכתב/אמר/עשה הוא עצמו וגם זאת רק אחרי התיחסותם של גדולי ישראל בדורו למעשיו/דבריו/כתביו.

באשר לעובדה שלא כל גדולי ישראל יצאו נגדו וכן לגבי העובדה שחלק מהם כיבדוהו או הביעו הערכה כזו או אחרת כלפי אישיותו תוכל לראות כאן במאמרים הקשורים אליו וביתר הרחבה בעז"ה כשיצא חלק ג' של דת הציונות שייוחד ברובו לראי"ה קוק.

בברכה, יואל.
יואל אלחנן